Page 346 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 346

‫משה‬  ‫'ו ףנע ‪' -‬ו גשרי‬                           ‫מתנת‬  ‫צ‬

‫שאסור ללמד תורה אף את הבן של המלווה‪ ,‬אבל‬        ‫חוץ מהוצאות שבתות וימים טובים והוצאות בניו‬
‫לשיטת הרשב"א שהלכות ריבית זהות להלכותיו‬                  ‫לתלמוד תורה שאם מוסיף מוסיפים לו‪.‬‬
‫של המודר הנאה אם כן כשם שבמודר הנאה הותר‬
‫למדיר ללמד תורה את בנו של המודר כן הדין גם‬            ‫ללמד תורה את בן המודר‬
‫בריבית שיהיה מותר ללווה ללמד תורה את בנו של‬
‫המלווה‪ ,‬וכן כתב על הלכה זו בחוות דעת (ס"ק ד')‬   ‫עם זאת נפסק להלכה בשולחן ערוך (יורה דעה‬
‫שדעת הפוסקים שהכריעו שאסור ללווה ללמד‬           ‫סימן רכ"א סעיף ב') לענין המדיר את חברו בהנאה‬
‫תורה את בנו של המלווה אינה כדעת הרשב"א כי‬       ‫שלמרות שכמבואר (לעיל עלה ג') אסור למדיר‬
‫לשיטת הרשב"א ישנה השוואה בין הלכותיו של‬         ‫ללמד את המודר מקרא ובזמן הזה אסור לו ללמדו‬
‫המודר הנאה מחברו לבין הלכות ריבית ולשיטתו‬       ‫אף שאר דברי תורה‪" ,‬אבל ללמד את בנו אפילו‬
‫כשם שהותר למדיר ללמד תורה את בנו של המודר‬       ‫מקרא מותר"‪ ,‬ומקורה של הלכה זו הינה מדברי‬
‫כך גם יהיה מותר ללווה ללמד תורה את בנו של‬       ‫המשנה (נדרים דף ל"ה עמוד ב') "אבל מלמד הוא‬
                                                ‫את בניו ובנותיו מקרא"‪ ,‬וביאר הר"ן (נדרים דף‬
                                     ‫המלווה‪.‬‬    ‫ל"ז עמוד א' ד"ה ואם היה גדול) את טעם ההיתר‬
                                                ‫שהרי האבא לא מקבל הנאה ישירה מהמדיר אלא‬
            ‫מקור ההלכה‬                          ‫שהמדיר חוסך ממנו את הכסף שהוא היה צריך‬
                                                ‫להוציא עבור למוד בניו‪ ,‬אם כן דבר זה אינו חמור‬
‫ולפי זה למבואר ששיטת הרמב"ם לחלק בין‬            ‫מההלכה המתירה למדיר לזון את אשתו ובניו של‬
‫הלכות ריבית להלכותיו של המודר הנאה אם כן‬        ‫המודר וכן לפרוע את שאר חובותיו של המודר‪ ,‬כי‬
‫היה לרמב"ם לאסור על הלווה ללמד תורה אף‬          ‫אין בזה נתינת הנאה למודר אלא רק מניעת הפסד‪.‬‬
‫את בנו של המלווה‪ ,‬אבל הרמב"ם (הלכות מלווה‬
‫ולווה פרק ה' הלכה י"ב) לא אסר על הלווה ללמד‬           ‫ללמד תורה את בן המלווה‬
‫תורה אלא את המלווה ולא הזכיר כלל לאסור על‬
‫הלווה ללמד תורה את בנו של המלווה‪ ,‬והשולחן‬       ‫אבל בהלכות ריבית נפסק בשולחן ערוך (יורה‬
‫ערוך שאסר על הלווה ללמד תורה את בנו של‬          ‫דעה סי' ק"ס סעיף י') "אסור ללמד את המלווה או‬
‫המלווה מקורו הוא מדברי ספר התרומות (שער‬         ‫את בנו מקרא או גמרא כל זמן שמעותיו בידו אם לא‬
‫מ"ו חלק ג' דין י"ב) שאחר שציטט את הרמב"ם‬        ‫היה רגיל בזה מקודם"‪ ,‬הרי שכשם שאסור ללווה‬
‫שאוסר על הלווה ללמד תורה את המלווה‪ ,‬הוסיף‬       ‫ללמד תורה את המלווה כך גם אסור לו ללמד תורה‬
‫ספר התרומות על דברי הרמב"ם וכתב "ומסתברא‬        ‫את בנו של המלווה‪ ,‬בשונה ממודר הנאה שאף‬
‫דאפילו בנו של מלווה אסור ללמדו הלווה מקרא‬       ‫שאסור למדיר ללמד תורה את המודר אבל מותר‬
‫או תלמוד‪ ,‬ואף על גב דלא אסרה תורה אלא ריבית‬     ‫למדיר ללמד תורה את בנו של המודר‪ ,‬ולכאורה‬
‫הבאה מיד לווה למלווה הכא אסור כיוון שהאב חייב‬   ‫הלכה זו היא כשיטת הרמב"ם הסבור שאין לדמות‬
‫ללמד את בנו תורה ואפילו בשכר הלכך אשתכח‬         ‫את הלכות ריבית להלכותיו של המודר הנאה‪ ,‬ולכן‬
‫שלדידיה משתרשי ואסיר"‪ ,‬כלומר שהאיסור ללמד‬       ‫למרות שבמודר הנאה הותר למדיר ללמד תורה‬
‫את בנו של המלווה תורה אינו מחמת הלימוד עצמו‬     ‫את בנו של המודר אבל בהלכות ריבית אנו אומרים‬
‫כי הרי אין זה ריבית הבאה מיד הלווה למלווה וכלל‬
   341   342   343   344   345   346   347   348   349   350   351