Page 342 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 342

‫משה‬  ‫'ו ףנע ‪' -‬ו גשרי‬                            ‫מתנת‬          ‫פו‬

            ‫ריבית דברים‬                          ‫הרמב"ם נפסקו להלכה בשולחן ערוך (יורה דעה‬
                                                 ‫סימן ק"ס סעיף י') ומפסק זה אנו למדים שאיסור‬
‫ואמנם כאשר נדייק את לשונו של הרמב"ם‬              ‫ריבית חמור מאיסור מודר הנאה‪ ,‬ולכן למרות‬
‫נראה שהוא הוסיף עוד משפט מתוך מטרה‬               ‫שבמודר הנאה אסור למודר ללמוד מהמדיר רק‬
‫להסביר את סיבת החומרה בריבית‪ ,‬וכמו שסיים‬         ‫מקרא אבל למלווה אסור ללמוד מהלווה אף שאר‬
‫בסוף דבריו "שנאמר נשך כל דבר"‪ ,‬וכוונתו שדבר‬      ‫דברי תורה‪[ ,‬אמנם אם נפרש את דברי הרמב"ם על‬
‫זה נכלל באיסור ריבית דברים‪[ ,‬וזה כביאורו‬         ‫הזמן הזה שנוטלים שכר אף על שאר דברי תורה‬
‫השלישי של הרדב"ז שהוזכר לעיל עלה ב']‪ ,‬וכן‬        ‫ולכן נאסר כיום אף למודר ללמוד תורה מהמדיר‬
‫ביאר את דברי הרמב"ם בגידולי תרומה (על‬            ‫ואם כן אין זו חומרה בהלכות ריבית יותר מהלכותיו‬
‫ספר התרומות שער מ"ו חלק ג' דין י"ב)‪ ,‬והוסיף‬      ‫של המודר הנאה‪ ,‬אך בשיטת הרמב"ם אי אפשר‬
‫להוכיח כן מתחילת דברי הרמב"ם שכתב "וכן‬           ‫לפרש כן כי הרי לענין המודר הנאה מחברו לא‬
‫אסור לו ללמד את המלווה מקרא או גמרא" ולשון‬       ‫נזכר כלל ברמב"ם (הלכות נדרים פרק ו' הלכה ז')‬
‫וכן מורה שהלכה זו הינה המשך להלכה הקודמת‬         ‫שבזמן הזה השתנה הדין ויהיה אסור למודר ללמוד‬
‫והיא ההלכה שאסור ללווה להקדים שלום למלווה‬        ‫אף את שאר הדברים מהמודר‪ ,‬ורק בשולחן ערוך‬
‫אם לא היה רגיל לעשות כן בטרם ההלואה‪ ,‬דבר‬         ‫נזכר שהאידנא השתנה הדין‪ ,‬וגם ברמב"ם בפירוש‬
‫הנאסר מחמת ריבית דברים וכמפורש כן בסוף פרק‬       ‫המשניות (נדרים פרק ד' משנה ג') משמע שלא‬
‫הריבית (בבא מציעא דף ע"ה עמוד ב')‪ ,‬וכהמשך‬        ‫מקובל עליו כלל ההיתר שיש למלמדים ליטול שכר‬
‫לכך כתב הרמב"ם "וכן אסור לו ללמד את המלווה‬       ‫על לימוד תורה‪ ,‬ואם כך בוודאי שאף כאן הרמב"ם‬
‫מקרא או תלמוד"‪ ,‬והיינו שאף הלכה זו הינה מחמת‬     ‫לא ייחד את דבריו דווקא על הזמן הזה וממילא‬
‫האיסור של ריבית דברים כי כל הטבה שלא היה‬         ‫מוכרח שיש חומר בהלכות ריבית מהלכותיו של‬
‫רגיל הלווה לעשות למלווה בטרם הלווה לו אין‬        ‫המודר הנאה]‪ ,‬וכבר העיר על כך במשנה למלך (על‬
‫לו לעשותה לאחר ההלואה כל עוד מעותיו בידו‪,‬‬        ‫דברי הרמב"ם הנזכרים) וביאר שסיבת החומרה‬
‫ומכיוון שאיסור של ריבית דברים נוהג רק בריבית‬     ‫היא מכיוון שדבר זה נראה כריבית [ביאור התואם‬
‫ולא מצאנו איסור דומה לזה במודר הנאה‪ ,‬ממילא‬       ‫לדרך השניה של הרדב"ז שדבריו הובאו לעיל עלה‬
‫מובן שבדברים אלו חמור איסור ריבית מאיסור‬
                                                                                           ‫ב']‪.‬‬
                                  ‫מודר הנאה‪.‬‬

                                                       ‫עלה ד'‬

     ‫נשך בלא תרבית‬

‫הנאה‪ ,‬ולכן כתב הרשב"א שכשם שמותר למדיר‬           ‫מהמבואר עד כאן הסיק החוות דעת שישנה‬
‫לפרוע את חובותיו של המודר כך גם מותר ללווה‬       ‫מחלוקת יסודית בהלכות ריבית בין הרמב"ם‬
‫לפרוע את חובותיו של המלווה‪ ,‬ואילו בעלה ג' ראינו‬  ‫לרשב"א‪ ,‬כי הרי ראינו בעלה ב' שהרשב"א סבור‬
‫שהרמב"ם סבור שאין לדמות את הנידונים ולכן פסק‬     ‫שניתן לדמות את הלכות ריבית להלכותיו של המודר‬
   337   338   339   340   341   342   343   344   345   346   347