Page 343 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 343

‫מתנת תיביר משה פז‬

      ‫נשך ותרבית בלשון חכמים‬                   ‫הרמב"ם שלמרות שמותר למדיר ללמד את המודר‬
                                               ‫תורה [פרט למקרא]‪ ,‬עם זאת ללווה אסור ללמד‬
‫וגם המשנה פותחת את פרק הריבית (בבא‬
‫מציעא דף ס' עמוד ב') בשאלה איזהו נשך? ואיזהו‬              ‫תורה את המלווה מחמת איסור ריבית‪.‬‬
‫תרבית? אך שם בגמרא מבואר שבריבית האסורה‬
‫מהתורה אין מציאות של נשך בלא תרבית או‬                      ‫נשך ותרבית‬
‫תרבית ללא נשך‪ ,‬ומה שהתורה כתבה נשך ותרבית‬
‫אינו אלא בכדי שהמלווה בריבית יעבור על שני‬      ‫ומבאר החוות דעת שהרמב"ם והרשב"א‬
‫איסורים איסור נשך ואיסור תרבית‪ ,‬והיינו שהתורה‬  ‫נחלקו בשאלה יסודית בדין ריבית דרבנן‪ ,‬כי הנה‬
‫אוסרת את נטילת הריבית הן מחמת חסרונו של‬        ‫הריבית הסטנדרטית מורכבת משני חלקים והם‬
‫הלווה והן מחמת שממונו של המלווה מתרבה שלא‬      ‫נשך ותרבית‪ ,‬נשך היינו מה שהלווה ננשך מחמת‬
‫כדין‪ ,‬אבל אין מציאות מעשית שיהיה בה תרבית‬      ‫הריבית כלומר מה שהלווה נחסר בגין כך שהוזיל‬
‫בלא נשך או נשך בלא תרבית‪ ,‬ולכן כאשר המשנה‬      ‫ממונו לטובת המלווה‪ ,‬ותרבית היינו הממון שנתרבה‬
‫שואלת איזהו נשך ואיזהו תרבית איננה מסבירה‬      ‫אצל המלווה כתוצאה מכך שקיבל ריבית‪ ,‬וכמפורש‬
‫שישנם מקרים של נשך ללא תרבית או תרבית בלא‬      ‫כן בנביא יחזקאל (פרק י"ח פסוק י"ג) "בנשך נתן‬
‫נשך‪ ,‬אלא תשובתה של המשנה היא שבנשך מכונה‬       ‫ותרבית לקח" והיינו שהלווה שנותן הוא ננשך‪ ,‬ואילו‬
‫ריבית האסורה מהתורה‪ ,‬ואילו הכינוי תרבית ניתן‬
                                                            ‫המלווה הלוקח ממנו ממונו מתרבה‪.‬‬
               ‫במשנה לריבית האסורה מדרבנן‪.‬‬
                                                     ‫נשך ותרבית בלשון התורה‬
          ‫נשך ללא תרבית‬
                                               ‫וכבר בתורה אנו רואים את שני ההיבטים‬
‫מעתה יש מקום לדיון האם בריבית האסורה‬           ‫הללו נשך ותרבית‪ ,‬כאשר פעמים שהתורה מכנה‬
‫מדרבנן יהיה בה איסור גם במקרה שאין בו אלא‬      ‫את התוספת שנותן הלווה למלווה כריבית וזה‬
‫נשך אך אין בו תרבית‪ ,‬כלומר שהלווה מתחסר‬        ‫בהסתכלות ממבטו של המלווה שנתרבה ממונו‬
‫מחמת הריבית אך ממונו של המלווה לא התרבה‬        ‫מחמת התוספת שהוא קיבל מהלווה‪ ,‬ופעמים‬
‫בגין כך‪[ ,‬וראה להלן עלה ח' ועלה ט' מה שנכתוב‬   ‫שהתורה מתייחסת לחיסרון של הלווה ומכנה את‬
‫שם בהקשר לדין ריבית שיש בה תרבית ללא‬           ‫הריבית כנשך‪ ,‬וכגון בחומש שמות (פרק כ"ב פסוק‬
‫נשך‪ ,‬היפך מה שאנו דנים כאן בהקשר לנשך ללא‬      ‫כ"ד) התורה מזהירה "אם כסף תלוה את עמי העני‬
‫תרבית]‪ ,‬וכותב החוות דעת שנידון זה האם נשך‬      ‫עמך‪ ...‬לא תשימון עליו נשך" כאן אנו רואים שהתורה‬
‫ללא תרבית נאסרה בריבית האסורה מדרבנן הוא‬       ‫מכנה את הריבית כנשך‪ ,‬וכן בחומש דברים (פרק‬
‫שורש המחלוקת בין הרמב"ם לרשב"א האם ניתן‬        ‫כ"ג פסוק כ') חוזרת התורה מספר פעמים על הכינוי‬
‫לדמות את הלכות ריבית להלכותיו של המודר‬         ‫נשך לתוספת שנותן הלווה למלווה‪ ,‬ואילו בחומש‬
‫הנאה מחברו‪ ,‬כי הרי במודר הנאה בוודאי אין כל‬    ‫ויקרא (פרק כ"ה פסוק ל"ו) התורה קורא לזה גם‬
‫עילה לאסור את ההנאה אלא אם כן המודר נהנה‬       ‫נשך וגם תרבית "אל תקח מאיתו נשך ותרבית" וכן‬
‫מהמדיר‪ ,‬כי הרי שם האיסור הוא שהמודר ייהנה‬      ‫הוא שם (בפסוק ל"ז) "את כספך לא תתן לו בנשך‬

                                                                      ‫ובמרבית לא תתן אכלך"‪.‬‬
   338   339   340   341   342   343   344   345   346   347   348