Page 345 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 345

‫מתנת תיביר משה פט‬

‫ולכן הרמב"ם שכאמור אוסר בריבית דרבנן אף נשך‬      ‫אלא עשה כן מיוזמתו‪ ,‬וריבית שהלווה לא התחייב‬
‫ללא תרבית לכן הוא אוסר על הלווה ללמד תורה את‬     ‫עליה אינה אסורה אלא מדרבנן‪ ,‬ומכיוון שמדובר‬
‫המלווה‪ ,‬ואין זה דומה למדיר שמותר לו ללמד תורה‬    ‫בריבית דרבנן שאין בה אלא נשך ללא תרבית לכן‬
‫למודר כי שם העיקר זה ההנאה של המודר ואילו‬
‫בריבית הדבר אסור אף ללא תרבית מכיוון שמבחינת‬                        ‫נחלקו בזה הרמב"ם והרשב"א‪.‬‬
‫הלווה יש כאן נשך‪ ,‬אבל לשיטת הרשב"א שמתיר‬
‫בריבית דרבנן נשך ללא תרבית אם כן לשיטתו יהיה‬       ‫ללמד תורה הרי זה כנשך ללא תרבית‬

          ‫גם מותר ללווה ללמד תורה את המלווה‪.‬‬     ‫וגם הנידון האם מותר ללווה ללמד תורה את‬
                                                 ‫המלווה תלוי בשאלה הנזכרת האם נאסר בריבית‬
‫[הערה‪ :‬דברי החוות דעת נכתבו על פי הבנת‬           ‫נשך ללא תרבית כי הרי גם כאן אין תרבית וכמו שאנו‬
‫האבני נזר (חלק יורה דעה סימן קמ"ט) בדברי החוות‬   ‫רואים שמחמת זאת מותר למדיר ללמד תורה [פרט‬
‫הדעת‪ ,‬אבל המעיין בחוות דעת יראה שהחוות דעת‬       ‫למקרא] את המודר‪ ,‬אבל מצד שני מאחר והלווה‬
‫לא הזכיר כלל את דברי הרמב"ם ודבריו נסובו על‬      ‫טורח עבור המלווה ומלמדו תורה אם כן מבחינתו‬
‫הנידון אם מותר ללמד תורה את בנו של המלווה‪,‬‬       ‫של הלווה דבר זה נחשב לנשך‪ ,‬נמצא שגם הנידון‬
‫שאלה שלא נזכרה ברמב"ם אלא בספר התרומות‬           ‫האם מותר ללווה ללמד את המלווה תורה תלוי‬
                                                 ‫בשאלה האם מותר בריבית דרבנן נשך ללא תרבית‪,‬‬
                     ‫שדבריו יובאו להלן עלה ה']‪.‬‬

                                                 ‫עלה ה'‬

‫ושננתם לבניך‬

‫הלכות ואגדות" כלומר שהחיוב של האב להוציא‬         ‫בשולחן ערוך יורה דעה (סימן רמ"ה סעיף א')‬
‫כסף עבור שבנו ילמד תורה הינו רק ללימוד מקרא‪,‬‬     ‫נפסק "מצות עשה על האיש ללמד את בנו תורה"‪,‬‬
‫אבל בכדי שבנו ילמד משנה וגמרא אין חיוב לאב‬       ‫ובסעיף ו' כתב השולחן ערוך "היה מנהג בעיר‬
‫להוציא עבור זאת כסף אלא אם כן מצבו הכלכלי‬        ‫שלוקח מלמד תינוקות בשכר‪ ,‬חייב ללמדו בשכר‬
‫של האב אינו דחוק שאז חייב להוציא הוצאות אף‬       ‫עד שיקרא תורה שבכתב כולה‪ ,‬ואינו חייב ללמדו‬
                                                 ‫בשכר משנה וגמרא‪ ,‬והני מילי [ומה שאנו אומרים‬
                ‫בעבור שבנו ילמד משנה וגמרא‪.‬‬      ‫שהאב לא מחויב להוציא הוצאות בכדי שבנו ילמד‬
                                                 ‫משנה וגמרא היינו רק] דלא אפשר דדחיקא ליה‬
‫וכבר פשט המנהג בישראל שכל בר לבב דוחק‬            ‫שעתא‪[ ,‬כשהאב דחוק בפרנסתו אז אינו מחויב‬
‫עצמו ומשליך נפשו מנגד בכדי שבניו יזכו לטעום‬      ‫להוציא הוצאות בכדי שבנו ילמד משנה וגמרא]‪,‬‬
‫מנועם צוף התורה‪ ,‬והיא משאלת ליבם של כל‬           ‫אבל אם אפשר ליה מצוה לאגמוריה [אבל אם‬
‫אב ואם בישראל שבנם יעשה חיל בלימודו ויגדל‬        ‫מצבו הכלכלי של האב אינו דחוק אז יש לו חיוב‬
‫ויפרח לתורה ותעודה‪ ,‬וכבר ציטט הש"ך (שם ס"ק‬       ‫להוציא הוצאות בכדי ללמד את בנו] משנה וגמרא‬
‫ו') את דברי חכמינו זיכרונם לברכה כל מזונותיו‬
‫של אדם קצובים לו מראש השנה עד ראש השנה‬
   340   341   342   343   344   345   346   347   348   349   350