Page 345 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 345
מתנת תיביר משה פט
ולכן הרמב"ם שכאמור אוסר בריבית דרבנן אף נשך אלא עשה כן מיוזמתו ,וריבית שהלווה לא התחייב
ללא תרבית לכן הוא אוסר על הלווה ללמד תורה את עליה אינה אסורה אלא מדרבנן ,ומכיוון שמדובר
המלווה ,ואין זה דומה למדיר שמותר לו ללמד תורה בריבית דרבנן שאין בה אלא נשך ללא תרבית לכן
למודר כי שם העיקר זה ההנאה של המודר ואילו
בריבית הדבר אסור אף ללא תרבית מכיוון שמבחינת נחלקו בזה הרמב"ם והרשב"א.
הלווה יש כאן נשך ,אבל לשיטת הרשב"א שמתיר
בריבית דרבנן נשך ללא תרבית אם כן לשיטתו יהיה ללמד תורה הרי זה כנשך ללא תרבית
גם מותר ללווה ללמד תורה את המלווה. וגם הנידון האם מותר ללווה ללמד תורה את
המלווה תלוי בשאלה הנזכרת האם נאסר בריבית
[הערה :דברי החוות דעת נכתבו על פי הבנת נשך ללא תרבית כי הרי גם כאן אין תרבית וכמו שאנו
האבני נזר (חלק יורה דעה סימן קמ"ט) בדברי החוות רואים שמחמת זאת מותר למדיר ללמד תורה [פרט
הדעת ,אבל המעיין בחוות דעת יראה שהחוות דעת למקרא] את המודר ,אבל מצד שני מאחר והלווה
לא הזכיר כלל את דברי הרמב"ם ודבריו נסובו על טורח עבור המלווה ומלמדו תורה אם כן מבחינתו
הנידון אם מותר ללמד תורה את בנו של המלווה, של הלווה דבר זה נחשב לנשך ,נמצא שגם הנידון
שאלה שלא נזכרה ברמב"ם אלא בספר התרומות האם מותר ללווה ללמד את המלווה תורה תלוי
בשאלה האם מותר בריבית דרבנן נשך ללא תרבית,
שדבריו יובאו להלן עלה ה'].
עלה ה'
ושננתם לבניך
הלכות ואגדות" כלומר שהחיוב של האב להוציא בשולחן ערוך יורה דעה (סימן רמ"ה סעיף א')
כסף עבור שבנו ילמד תורה הינו רק ללימוד מקרא, נפסק "מצות עשה על האיש ללמד את בנו תורה",
אבל בכדי שבנו ילמד משנה וגמרא אין חיוב לאב ובסעיף ו' כתב השולחן ערוך "היה מנהג בעיר
להוציא עבור זאת כסף אלא אם כן מצבו הכלכלי שלוקח מלמד תינוקות בשכר ,חייב ללמדו בשכר
של האב אינו דחוק שאז חייב להוציא הוצאות אף עד שיקרא תורה שבכתב כולה ,ואינו חייב ללמדו
בשכר משנה וגמרא ,והני מילי [ומה שאנו אומרים
בעבור שבנו ילמד משנה וגמרא. שהאב לא מחויב להוציא הוצאות בכדי שבנו ילמד
משנה וגמרא היינו רק] דלא אפשר דדחיקא ליה
וכבר פשט המנהג בישראל שכל בר לבב דוחק שעתא[ ,כשהאב דחוק בפרנסתו אז אינו מחויב
עצמו ומשליך נפשו מנגד בכדי שבניו יזכו לטעום להוציא הוצאות בכדי שבנו ילמד משנה וגמרא],
מנועם צוף התורה ,והיא משאלת ליבם של כל אבל אם אפשר ליה מצוה לאגמוריה [אבל אם
אב ואם בישראל שבנם יעשה חיל בלימודו ויגדל מצבו הכלכלי של האב אינו דחוק אז יש לו חיוב
ויפרח לתורה ותעודה ,וכבר ציטט הש"ך (שם ס"ק להוציא הוצאות בכדי ללמד את בנו] משנה וגמרא
ו') את דברי חכמינו זיכרונם לברכה כל מזונותיו
של אדם קצובים לו מראש השנה עד ראש השנה