Page 356 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 356

‫משה‬  ‫'ו ףנע ‪' -‬ו גשרי‬                         ‫מתנת‬  ‫ק‬

‫לו לאשה וגם תשמש אותו‪ ,‬ורואים אנו מגמרא‬       ‫המקדש אשה הרי הוא כקונה אדון לעצמו באופן‬
‫זו שבקידושי אשה יש בזה גם אלמנט הדומה‬         ‫שהמלווה לא קיבל כאן ריבית בזה שהאשה‬
‫לרכישת שפחה‪ ,‬ואם כן מדוע שלא יהיה בזה‬
‫ריבית‪ ,‬ומדוע מגדיר הריטב"א את המקדש אשה‬                                        ‫התקדשה לו‪.‬‬

                           ‫כקונה אדון לעצמו‪.‬‬       ‫כמוסר לו שפחה לשמש אותו‬

         ‫יסוד הקהילות יעקב‬                    ‫ומקשה המחנה אפרים שמפורש במסכת‬
                                              ‫נדרים (דף ל"ח עמוד ב') שהמודר הנאה מחברו‬
‫וליישב קושיא זו כתב הקהילות יעקב‬              ‫אסור למדיר להשיא לו את ביתו הקטנה שתחת‬
‫(קידושין סימן ט') שבוודאי אין כוונת הריטב"א‬   ‫רשותו‪ ,‬והטעם נתפרש שם בגמרא שהרי זה כמוסר‬
‫לומר שהמקדש אשה אין לו בזה תועלת והוא‬         ‫לו שפחה לשמשו‪ ,‬וכן נפסק בשולחן ערוך (יורה‬
‫כקונה אדון לעצמו‪ ,‬אלא כוונת הריטב"א לומר‬      ‫דעה סימן רכ"א סעיף ג')‪ ,‬הרי שהנושא אשה איננו‬
‫שאמנם מצד אחד יש לו הנאה מזה שהאשה‬            ‫כקונה אדון לעצמו כהגדרת הריטב"א אלא אדרבה‬
‫התקדשה לו‪ ,‬אך מצד שני הוא התחייב כלפיה‬        ‫הרי זה כקונה שפחה‪ ,‬ואם כן היה לנו לאסור על‬
‫את חיובי הבעל לאשתו דהיינו שאר כסות ועונה‪,‬‬    ‫האשה להתחייב למלווה להתקדש לו‪ ,‬כי הרי יש‬
‫וממילא יש כאן התחייבות הדדית והרי זה כקונה‬
‫אדון לעצמו‪ ,‬ומכיוון שיש כאן התחייבות הדדית‬                     ‫בהתחייבות כזאת משום ריבית‪.‬‬
‫לכן אין בדבר איסור ריבית כי אין איסור ריבית‬
‫כאשר יש בדבר הנאה הדדית כי אנו אומרים‬                  ‫להשיא אשה לחרש‬
‫שאין הלווה מתכוון כלל לתועלת המלווה אלא‬
‫את טובת עצמו הוא דורש‪ ,‬ולכן אין כל מניעה‬      ‫וכן אנו רואים בגמרא ביבמות (דף קי"ג עמוד‬
‫לאשה להתחייב למלווה להתקדש לו כתמורה‬          ‫א') במעשה בחרש שהיה שכנו של רב מלכיו‪,‬‬
‫להלואה כי מכיוון שיש בזה הנאה הדדית אין זה‬    ‫ורב מלכיו השיאו אשה וכתב לה בכתובתה ארבע‬
                                              ‫מאות זוז מנכסי החרש‪ ,‬וזאת למרות שבזמנם‬
                          ‫כלול באיסור ריבית‪.‬‬  ‫החרשים היו כחסרי דעת מחמת העדר היכולת‬
                                              ‫לתקשר איתם וממילא הרי זה כאילו לא היה על‬
‫וממילא מיושבת קושיית המחנה אפרים‬              ‫התחייבות זאת כל הסכמה מצד החרש‪ ,‬ולמרות‬
‫מהגמרא בנדרים האוסרת על המדיר לקדש את‬         ‫זאת כתב רב מלכיו בכתובתה של אשתו של‬
‫ביתו למודר כי הרי זה כמוסר לו שפחה‪ ,‬והיינו‬    ‫החרש שהחרש מתחייב לה ארבע מאות זוז‬
‫שאמנם גם הבעל מתחייב עבור האשה בשאר‬           ‫בכתובתה‪ ,‬ואמר על זה רבא שרק רב מלכיו שהינו‬
‫כסות ועונה ויש כאן התחייבות הדדית‪ ,‬אבל‬        ‫חכם ביותר ואדם גדול היה יכול לקבל כזאת‬
‫בהלכות נדרים גם אם יש התחייבות הדדית הדבר‬     ‫החלטה צודקת‪ ,‬וההיגיון שעמד מאחורי החלטה‬
‫אסור מאחר וסוף דבר המודר נהנה מהמדיר‪ ,‬בשונה‬   ‫זאת היה כי הרי אילו היו קונים לחרש זה שפחה‬
‫מהלכות ריבית שאין לאסור בזה כאשר יש הנאה‬      ‫שתשמש אותו בוודאי היה ניתן לשלם על כך‬
‫הדדית‪ ,‬ולכן אין לאסור מחמת ריבית קידושי אשה‬   ‫מנכסיו של החרש ארבע מאות זוז‪ ,‬אם כן בוודאי‬
                                              ‫שאפשר בסכום זה לקדש לו אשה שגם תהיה‬
               ‫כיוון שיש בזה התחייבות הדדית‪.‬‬
   351   352   353   354   355   356   357   358   359   360   361