Page 356 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 356
משה 'ו ףנע ' -ו גשרי מתנת ק
לו לאשה וגם תשמש אותו ,ורואים אנו מגמרא המקדש אשה הרי הוא כקונה אדון לעצמו באופן
זו שבקידושי אשה יש בזה גם אלמנט הדומה שהמלווה לא קיבל כאן ריבית בזה שהאשה
לרכישת שפחה ,ואם כן מדוע שלא יהיה בזה
ריבית ,ומדוע מגדיר הריטב"א את המקדש אשה התקדשה לו.
כקונה אדון לעצמו. כמוסר לו שפחה לשמש אותו
יסוד הקהילות יעקב ומקשה המחנה אפרים שמפורש במסכת
נדרים (דף ל"ח עמוד ב') שהמודר הנאה מחברו
וליישב קושיא זו כתב הקהילות יעקב אסור למדיר להשיא לו את ביתו הקטנה שתחת
(קידושין סימן ט') שבוודאי אין כוונת הריטב"א רשותו ,והטעם נתפרש שם בגמרא שהרי זה כמוסר
לומר שהמקדש אשה אין לו בזה תועלת והוא לו שפחה לשמשו ,וכן נפסק בשולחן ערוך (יורה
כקונה אדון לעצמו ,אלא כוונת הריטב"א לומר דעה סימן רכ"א סעיף ג') ,הרי שהנושא אשה איננו
שאמנם מצד אחד יש לו הנאה מזה שהאשה כקונה אדון לעצמו כהגדרת הריטב"א אלא אדרבה
התקדשה לו ,אך מצד שני הוא התחייב כלפיה הרי זה כקונה שפחה ,ואם כן היה לנו לאסור על
את חיובי הבעל לאשתו דהיינו שאר כסות ועונה, האשה להתחייב למלווה להתקדש לו ,כי הרי יש
וממילא יש כאן התחייבות הדדית והרי זה כקונה
אדון לעצמו ,ומכיוון שיש כאן התחייבות הדדית בהתחייבות כזאת משום ריבית.
לכן אין בדבר איסור ריבית כי אין איסור ריבית
כאשר יש בדבר הנאה הדדית כי אנו אומרים להשיא אשה לחרש
שאין הלווה מתכוון כלל לתועלת המלווה אלא
את טובת עצמו הוא דורש ,ולכן אין כל מניעה וכן אנו רואים בגמרא ביבמות (דף קי"ג עמוד
לאשה להתחייב למלווה להתקדש לו כתמורה א') במעשה בחרש שהיה שכנו של רב מלכיו,
להלואה כי מכיוון שיש בזה הנאה הדדית אין זה ורב מלכיו השיאו אשה וכתב לה בכתובתה ארבע
מאות זוז מנכסי החרש ,וזאת למרות שבזמנם
כלול באיסור ריבית. החרשים היו כחסרי דעת מחמת העדר היכולת
לתקשר איתם וממילא הרי זה כאילו לא היה על
וממילא מיושבת קושיית המחנה אפרים התחייבות זאת כל הסכמה מצד החרש ,ולמרות
מהגמרא בנדרים האוסרת על המדיר לקדש את זאת כתב רב מלכיו בכתובתה של אשתו של
ביתו למודר כי הרי זה כמוסר לו שפחה ,והיינו החרש שהחרש מתחייב לה ארבע מאות זוז
שאמנם גם הבעל מתחייב עבור האשה בשאר בכתובתה ,ואמר על זה רבא שרק רב מלכיו שהינו
כסות ועונה ויש כאן התחייבות הדדית ,אבל חכם ביותר ואדם גדול היה יכול לקבל כזאת
בהלכות נדרים גם אם יש התחייבות הדדית הדבר החלטה צודקת ,וההיגיון שעמד מאחורי החלטה
אסור מאחר וסוף דבר המודר נהנה מהמדיר ,בשונה זאת היה כי הרי אילו היו קונים לחרש זה שפחה
מהלכות ריבית שאין לאסור בזה כאשר יש הנאה שתשמש אותו בוודאי היה ניתן לשלם על כך
הדדית ,ולכן אין לאסור מחמת ריבית קידושי אשה מנכסיו של החרש ארבע מאות זוז ,אם כן בוודאי
שאפשר בסכום זה לקדש לו אשה שגם תהיה
כיוון שיש בזה התחייבות הדדית.