Page 362 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 362

‫משה‬  ‫'ו ףנע ‪' -‬ו גשרי‬                           ‫מתנת‬  ‫קו‬

‫לאסור אלא דברים שלא רגילים לעשותם לאחרים‬        ‫עליו שכר‪ ,‬אבל אם הוא דבר שאפילו לאדם אחר‬
‫אבל מה שרגילים לעשות גם לאחרים אין בזה כל‬       ‫עושה כן ואינו קוצץ שעושה כן מפני ההלואה זו‬
‫חשש של איסור ריבית‪ ,‬כי הרי אינך עושה זאת‬        ‫מותר‪ ,‬שאין המלווה מודר הנאה מן הלווה‪ ,‬וזה ברור"‪,‬‬
‫מחמת ההלואה‪ ,‬אבל במודר הנאה גם אם רגילים‬        ‫מפורש כאן בריטב"א שבכלל ריבית זה גם כאשר‬
‫לעשות זאת גם לאחרים אף על פי כן אין לעשות‬       ‫יש רק תרבית ללא נשך‪ ,‬ומטעם זה כתב הריטב"א‬
‫זאת למודר‪ ,‬כי סוף דבר הוא נהנה מהמדיר‪ ,‬ולכן‬     ‫שאסור למלווה להתנות את ההלואה בכך שהלווה‬
‫כתב הריטב"א שאם ההעסקן רגיל לדבר עם‬             ‫ידבר עליו לשלטון [כלומר שהלווה יפעל וישתדל‬
‫השלטון על כל מי שמבקש ממנו אין בזה בעיה של‬      ‫עבור המלווה אצל אנשי השלטון]‪ ,‬כי גם זה בכלל‬
‫ריבית‪ ,‬כי הרי המלווה אינו מודר הנאה ממנו‪ ,‬ולפי‬  ‫ריבית‪ ,‬כי למרות שאין כאן נשך שהרי לדבר‬
‫זה גם מי שרגיל להשתדל עבור כל מי שמבקש‬          ‫לשלטון לא עולה ללווה כסף‪ ,‬אבל מכיוון שהמלווה‬
‫ממנו אף על פי כן יהיה לו אסור להשתדל עבור מי‬    ‫מרוויח מזה הרי יש כאן תרבית ותרבית אף ללא‬

                           ‫שמודר ממנו הנאה‪.‬‬                                       ‫נשך אסורה‪.‬‬

            ‫איסור פסיקה‬                                   ‫השתדלנות אסורה‬

‫ואת עיקר דבריו שאין לאסור תרבית ללא‬             ‫ולפי דברי הריטב"א אכן אסור לחיים להתחייב‬
‫נשך מייסד הריטב"א מדברי הגמרא בבא מציעא‬         ‫לבן ציון שכתמורה להלואה הוא ישתדל בשבילו‬
‫(דף ס"ג עמוד ב') הדנה בטעם ההיתר לפסוק על‬       ‫להשגת רישיון להרחבת דירתו‪ ,‬אבל מאחר וחיים‬
‫שער שבשוק‪ ,‬כלומר שלמרות שחכמים אסרו‬             ‫רגיל לפעול ולהשתדל בעבור כל מי שמבקש ממנו‬
‫על המזמין סחורה אצל חברו לשלם על הסחורה‬         ‫אם כן מותר לו לפעול גם עבור המלווה וכמו שפירש‬
‫בשעת ההזמנה עם התחייבות לקבל את הסחורה‬          ‫הריטב"א שאם הוא רגיל לעשות כן גם לאחרים אם‬
‫לאחר זמן במחיר של שעת ההזמנה‪ ,‬כלומר שגם‬         ‫כן איננו עושה זאת בגלל הלואה ובריבית לא נאסר‬
‫אם המחירים יעלו הלקוח יקבל את הסחורה‬            ‫אלא מה שאתה עושה מחמת ההלואה‪ ,‬אך במקרה‬
‫במחיר הזול של שעת ההזמנה‪ ,‬דבר זה נקרא איסור‬     ‫זה מאחר ובן ציון התנה בפירוש את ההלואה‬
‫פסיקה‪ ,‬וטעם האיסור הינו מחמת שכאשר הלקוח‬        ‫בקבלת הסיוע מחיים על כן אסור לחיים להתחייב‬
‫משלם בטרם קיבל את הסחורה הרי עכשיו הלקוח‬        ‫לו על כך אפילו אם הוא רגיל לעזור לכל מבקש כי‬
‫לא קיבל כל תמורה על הכסף שנתן לסוחר ואם כן‬
‫בינתיים הכסף נמצא אצל הסוחר כהלואה עד שהוא‬                  ‫היתה זו התחייבות בתמורה להלואה‪.‬‬
‫יספק ללקוח את הסחורה‪ ,‬ואנו חוששים שעד‬
‫שעת ההספקה הסחורה תתייקר וימצא שהלקוח‬                   ‫מלווה אינו מודר הנאה‬
‫יקבל את הסחורה כמחיר של שעת ההזמנה שהינו‬
‫נמוך ממכירה הריאלי בזמן ההספקה‪ ,‬והרי הסיבה‬      ‫ובסיום דבריו כתב הריטב"א שאם הוא רגיל‬
‫שהלקוח יקבל את הסחורה בזול הינה מחמת‬            ‫לעשות זאת גם לאחרים אין מניעה לעשות זאת‬
‫שהוא שילם מראש ואם כן דבר זה הינו כריבית‬        ‫גם למלווה כי הרי איננו מודר ממנו הנאה‪ ,‬ומדברי‬
                                                ‫הריטב"א הללו למדנו עוד קולא בהלכות ריבית‬
                                                ‫ביחס להליכותיו של המודר הנאה‪ ,‬שבריבית אין‬
   357   358   359   360   361   362   363   364   365   366   367