Page 290 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ו ףנע ‪' -‬ב גשרי‬ ‫מתנת‬ ‫לד‬

‫חיטים‪ ,‬ורק אחר כך בשלב ב' הוא חזר והתחייב‬ ‫להתירה מחמת שיש כאן תרי דרבנן‪ ,‬הרי שגם‬
‫על חיטים במקום הכסף‪[ ,‬וכן ביאר את דברי הט"ז‬ ‫בסאה בסאה שייך מכירה למרות שמתחייב להשיב‬
‫הגר"ש גלרמן שליט"א מליקווד בהגהותיו על ספר‬ ‫לו את אותו המין שלקח‪ ,‬וזה שלא כחוות דעת‬
‫חוות דעת מהדורת 'באר התורה' בסימן קס"ב ס"ק‬ ‫שסובר שהמתחייב להחזיר את אותו המין שלקח‬
‫א'‪ ,‬והוכיח מדברי החוות דעת בסימן קס"ב שאכן‬ ‫אין זה מכירה אלא הלואה וממילא הריבית באופן‬
‫כך הבין החוות דעת את דברי הט"ז באופן שדברי‬
‫החוות דעת בסימן קס"א תואמים את דבריו בסימן‬ ‫כזה איסורו הינו מהתורה‪.‬‬

‫קס"ב]‪.‬‬ ‫ובאמת שהשער המשפט (בקונטרס שער דעה‬
‫על הלכות ריבית בדבריו על הט"ז כאן) חולק על‬
‫קושיא ג'‬ ‫הט"ז מחמת הטענה הזו שכיוון שמתחייב לשלם‬
‫מאותו מין שקיבל אין זו מכירה אלא הלואה‪,‬‬
‫הלוואת חיטים בדוחן‬ ‫[ודבריו צוטטו לעיל עלה ה']‪ ,‬אך הפליאה הגדולה‬
‫הינה בדברי החוות דעת כי הרי כל דברי החוות דעת‬
‫ועוד יש להקשות על דברי החוות דעת מדברי‬ ‫נסובו לבאר את דברי הט"ז בסימן קס"א‪ ,‬והיאך‬
‫הרמ"א בסוף סימן קס"ב שכתב "לא התירו ללוות‬ ‫ניתן לפרש כן בשיטת הט"ז כאשר בט"ז עצמו‬
‫כשיש לו אלא סאה חיטים בסאה חיטים אבל‬ ‫בסימן קס"ב מפורש ששייך מכירה גם כשמתחייב‬
‫סאה חיטים בסאה דוחן אסור"‪ ,‬ובט"ז (שם ס"ק‬
‫ח') כתב שדברי הרמ"א הללו רק בדברים שהינם‬ ‫לשלם מאותו מין שקיבל‪.‬‬
‫בדרך הלואה‪ ,‬ולפי זה מתבאר כאן ששייך הלואה‬
‫גם כשמלווה חיטים על מנת להחזיר דוחן‪ ,‬ולמרות‬ ‫התחייבות בשני שלבים‬
‫שזה שני מינים זה נקרא בדרך הלואה‪ ,‬וכעין זה‬
‫הקשה החוות דעת עצמו מדברי הש"ך (סימן קע"ג‬ ‫אבל באמת ניתן לבאר את דברי הט"ז בסימן‬
‫ס"ק ט"ז)‪ ,‬אך כאן גדלה הפליאה כי הרי כאן הם‬ ‫קס"ב באופן שונה‪ ,‬שאין כוונתו לומר שניתן למכור‬
‫דברי הט"ז‪ ,‬והרי החוות דעת ייסד דבריו לבאר את‬ ‫חיטים בחיטים כי זו היא הלואה ולא מכירה שהרי‬
‫התחייב לשלם מאותו המין שקיבל‪ ,‬אלא שמדובר‬
‫שיטתו של הט"ז‪.‬‬ ‫באופן שההתחייבות לפרוע חיטים נעשתה בשני‬
‫שלבים‪ ,‬בשלב א' הוא מכר לו חיטים בתמורה‬
‫והחוות דעת ביאר את דברי הש"ך שבוודאי‬ ‫לכסף וככל מכירה סטנדרטית שההתחייבות הינה‬
‫מן התורה אין זה הלואה‪ ,‬ובאופן שמלווה על מנת‬ ‫על כסף‪ ,‬אלא שמכיוון שלא היה לקונה כסף הסכים‬
‫להחזיר ממין אחר אין איסור מהתורה להוסיף‬ ‫המוכר לדחות את הפירעון של הכסף לעוד חודש‪,‬‬
‫ריבית אך מדרבנן יש איסור גם במקרים אלו וכוונת‬ ‫אך מאחר והוא חשש שבינתיים יעלו מחירי החיטים‬
‫והוא ייצא מופסד מהמכירה‪ ,‬לכן בשלב ב' הוא חזר‬
‫הש"ך היא שדבר זה איסורו מדרבנן‪.‬‬ ‫ועשה עמו תנאי שיפרע לו במקום הכסף חיטים‪,‬‬
‫נמצא שבאופן כזה ההתחייבות תמורת החיטים‬
‫אך ביאורו של החוות דעת אינו מובן כי הרי רבנן‬ ‫אינה חיטים אלא כסף ולכן הרי זו מכירה ולא הלואה‬
‫לא קבעו שגם התחייבות להחזיר מין אחר תהיה‬ ‫כי הרי ההתחייבות היא על מין אחר כסף תחת‬
‫הלואה‪ ,‬אלא שרבנן אמרו שלמרות שזה מכירה‬
‫יש לאסור גם ריבית בדרך מכירה‪ ,‬ואם כן עדיין‬
‫לא מדוקדק לשונם של הש"ך והט"ז שכתבו שזה‬