Page 294 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ו ףנע ‪' -‬ב גשרי‬ ‫מתנת‬ ‫לח‬

‫לא טען כלל שהמתחייב לשלם מאותו מין שלקח‬ ‫ולפי זה כאשר ר' זלמן קנה שקלים בשקלים‬
‫אין זה מכירה‪ ,‬אלא רק טען שאם עושה זאת בלשון‬ ‫מכיוון שאמר זאת בלשון מכירה הרי זו מכירה‪,‬‬
‫הלואה אז הריבית אסורה מהתורה כיוון שניכרת‬ ‫ואף שהתחייב לו לשלם מאותו הסוג שקנה דהיינו‬
‫לכל‪ ,‬אבל במקרה של הט"ז שהוא עשה זאת בלשון‬ ‫שקלים ואם כן הריבית ניכרת לכל למרות זאת אין‬
‫מכירה הרי זו מכירה מוחלטת והאיסור בזה אינו‬ ‫כאן סיבה לאיסור כי הרי היה זה התחייבות בדרך‬
‫מכירה‪ ,‬אך כל זה רק למבואר כאן בחוות דעת אבל‬
‫אלא מדרבנן‪.‬‬ ‫לביאור הראשון בחוות דעת ר' זלמן לא צדק כי הרי‬
‫הקונה שקלים בשקלים הרי זה הלואה ולא מכירה‪,‬‬
‫אבל השער המשפט (בקונטרס שער דעה על‬ ‫כי עצם הדבר שההתחייבות הינה לשלם מאותו סוג‬
‫הלכות ריבית בסימן קס"ב) חלק על הט"ז וטען‬ ‫שקיבלת זה סיבה שיהיה כאן הלואה ולא מכירה‪,‬‬
‫שהמוכר סאה חיטים בסאה חיטים אין זו מכירה‬ ‫וממילא הרוכש שקלים בשקלים ומתחייב לתן‬
‫אלא הלואה כי הרי התחייב לשלם אותו סוג שקיבל‪,‬‬ ‫תוספת הרי זו ריבית מהתורה‪ ,‬כי יש כאן התחייבות‬
‫ובשיטת השער המשפט הדברים ברורים שאם‬ ‫לתוספת בדרך הלואה‪ ,‬אבל למבואר כאן העובדה‬
‫מתחייב לשלם מאותו סוג שקיבל הרי זה מוגדר‬ ‫שהתחייבת לשלם מאותו סוג שקבלת אין בזה‬
‫כהלואה ולא כמכירה אבל בדברי החוות דעת יתכן‬ ‫עילה להגדיר הדבר כהלואה‪ ,‬אלא זה רק סיבה‬
‫לומר שיש כאן ריבית הניכרת לכל‪ ,‬אך סוף דבר‬
‫שאין הכרח לזה‪.‬‬ ‫מכיוון שזה מכירה ממילא לא הוי ריבית מהתורה כי‬
‫אין ריבית מהתורה אלא בדרך הלואה וכאן הרי זה‬
‫ביאור דברי הש"ך‬
‫מכירה ולא הלואה‪.‬‬
‫והש"ך (סימן קע"ג ס"ק ט"ז) כתב שאסור‬
‫לתת ריבית בהלוואת חיטים בדוחן‪ ,‬ורואים ששייך‬ ‫יישוב הקושיא על החוות דעת‬
‫הלואה גם כשמתחייב לפרוע מין אחר ושלא כחוות‬
‫דעת‪ ,‬וכעין זאת קשה מדברי הט"ז (סימן קס"א‬ ‫ולביאור זה בדברי החוות דעת לא יהיה שום‬
‫ס"ק ח')‪ ,‬וכתב החוות דעת לבאר דהיינו מדרבנן‬ ‫קושי על החוות דעת מדברי הט"ז בסימן קס"ב‬
‫כי מהתורה אין כאן ריבית כי הרי התחייב לפרוע‬ ‫סק"א שכתב שהקונה חיטים תמורת חיטים הרי זה‬
‫דוחן בתמורה לחיטים ומכיוון שלא התחייב לפרוע‬ ‫מכירה וממילא כיוון שיש כאן תרי דרבנן א‪ .‬סאה‬
‫מאותו מין שקיבל אין כאן איסור מהתורה אלא‬ ‫בסאה‪ .‬ב‪ .‬בדרך מכירה‪ .‬לכן יהיה מותר לכתחילה‬
‫כוונת הש"ך לאסור מדרבנן‪[ ,‬הובא לעיל עלה ו'‬ ‫לעשות זאת‪ ,‬ולעיל (עלה ו' בקושיא ב') הקשנו מזה‬
‫על החוות דעת הסובר שאם מתחייב לשלם מאותו‬
‫קושיא ג']‪.‬‬ ‫מין אין זה מכירה אלא הלואה ואם כן מדוע כתב‬
‫הט"ז שמכירת סאה חיטים בסאה חיטים הרי זו‬
‫ולכאורה ביאורו אינו מובן כי הרי רבנן לא‬
‫אמרו שמכירה תהיה הלואה אלא אסרו ריבית‬ ‫מכירה והרי חיטים לקח וחיטים מתחייב לשלם‪.‬‬
‫גם בדרך מכירה‪ ,‬ואם כן מדוע הש"ך קרא לזה‬
‫מכירה והרי לדברי החוות דעת כאשר מתחייב‬ ‫אך למבואר כאן אין בזה כל קושי כי בוודאי‬
‫לפרוע מין אחר אין זו הלואה אלא מכירה‪ ,‬אבל‬ ‫המוכר חיטים בחיטים הרי זו מכירה‪ ,‬והחוות דעת‬
‫למבואר כאן מתבאר היטב כי הרי גם מהתורה‬
‫שייך הלואה אפילו כשמתחייב לפרוע מין אחר‪,‬‬