Page 293 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת תיביר משה לז‬

‫מוגדרת כמכירה ולא כהלואה אלא שממילא כיוון‬ ‫מכור לי סאה חיטין ואשלם לך סאתיים חיטין לזמן‬
‫שאין זאת הלואה לכן איסור הריבית בהלוואת עבד‬ ‫פלוני‪ ,‬דאין צריך לשלם לו רק שווין‪ ,‬דומה ממש‬
‫בעבד אינו אלא מדרבנן ככל הלואה בדרך מכירה‬ ‫למוכר במעות לזמן פירעון‪ ,‬דהא אין שום חיוב כלל‬
‫שאיסור הריבית בו אינו אלא מדרבנן‪ ,‬אך למבואר‬ ‫על החיטין רק על המעות‪[ ,‬במקרה זה שהתחייב‬
‫כאן לא לזה כיוון החוות דעת ובוודאי המלווה עבד‬ ‫בלשון מכירה אינו מחויב לשלם מאותו סוג של מה‬
‫בעבד הרי זו הלואה ולא מכירה‪ ,‬אלא שלענין איסור‬ ‫שקיבל אלא את ערכו‪ ,‬ומכיוון שהחיוב הוא לא מה‬
‫הריבית מכיוון שאין התוספת ניכרת לעין כל לכן‬ ‫שקיבל אלא את ערכו ממילא אין הריבית ניכרת‬
‫למרות שזאת הלואה אין כאן איסור ריבית מהתורה‬ ‫לעין כל] והתורה לא אסרה רק כשצריך לשלם לו‬
‫כי אין איסור ריבית מהתורה אלא כשהתוספת‬
‫כעין שהלוהו ועוד יותר"‪.‬‬
‫ניכרת לעין כל‪.‬‬
‫ריבית שאינה ניכרת‬
‫והמעיין היטב בדבריו של החוות דעת ימצא‬
‫פנים לכאן ולכאן כיצד לפרש את דבריו של‬ ‫ואחרי שהחוות דעת ביאר שהסיבה שהתורה‬
‫החוות דעת‪ ,‬וכבר האריך בזה בספר נתיבות שלום‬ ‫אסרה ריבית רק בהלואה הוא מכיוון שרק בהלואה‬
‫הריבית ניכרת לעין כל ואילו במכירה אין התוספת‬
‫(בפתיחה לספר אות ל')‪.‬‬ ‫ניכרת לעין כל‪ ,‬מעתה טוען החוות דעת שאם אחד‬
‫ילווה מחברו סאה חיטים ויתחייב לפרוע לו סאתיים‬
‫ר' זלמן צודק‬ ‫דוחן או שיתחייב לפרוע לו בכסף למרות שיהיה‬
‫בזה תוספת לא יהיה בזה איסור ריבית מהתורה‬
‫ואם אכן כן הוא ביאור דברי החוות דעת‪ ,‬שוב‬ ‫אלא מדרבנן‪ ,‬כי מכיוון שהתחייבותו הינה להחזיר‬
‫יש מקום להצדיק את טענתו של ר' זלמן אף לפי‬ ‫מין אחר וממילא אין הריבית ניכרת לעין כל לכן‬
‫שיטת החוות דעת‪ ,‬כי הרי לביאור זה אין בדברי‬ ‫אין זה ריבית האסורה מהתורה‪ ,‬וכלשונו של החוות‬
‫החוות דעת קביעה מתי זה הלואה ומתי זה מכירה‬ ‫דעת "וכללא דריבתא [הכלל של ריבית הוא] שאינו‬
‫אלא עיקר דבריו של החוות דעת הם שגם בהלואה‬ ‫אסור רק כשמתחייב ליתן כעין שהלוהו ועוד יותר"‪.‬‬
‫אם לא ניכר הריבית לעין כל אין בזה איסור ריבית‪,‬‬
‫והיינו שלמרות שהתורה אסרה ריבית הבאה מחמת‬ ‫מעתה טוען החוות דעת שהלווה מחברו עבד‬
‫הלואה אך איסור ריבית אינו אלא כאשר הריבית‬ ‫בעבד או קרקע בקרקע מכיוון שאין להם מחיר‬
‫ניכרת‪ ,‬ואם כן גם כשהריבית ניכרת לעין כל עדיין אין‬ ‫ידוע אין הריבית בזה ניכרת לעין כל ולכן למרות שזו‬
‫כאן סיבה וטעם לאסור זאת אלא כאשר זה מחמת‬ ‫הלואה ולא מכירה אין האיסור בזה אלא מדרבנן‬
‫הלואה אבל אם זה מחמת מכירה אין זה בכלל‬
‫האיסור‪ ,‬כי בכדי שיהיה איסור ריבית אנו זקוקים‬ ‫כיוון שאין הריבית ניכרת לעין כל‪.‬‬
‫שימלאו ב' תנאים‪ ,‬א‪ .‬שתהיה הריבית ניכרת לכל‪,‬‬
‫ב‪ .‬שיהיה זה בדרך הלואה‪ ,‬ולכן גם בדרך הלואה אם‬ ‫ההבדל בין הביאורים‬
‫הריבית לא ניכרת לכל כגון הלוואת עבד בעבד אין‬
‫זה בכלל האיסור‪ ,‬ומצד שני גם אם הריבית ניכרת‬ ‫ובזה עיקר ההבדל בין ההבנה הראשונה בחוות‬
‫דעת למבואר כאן‪ ,‬כי בתחילה הבנו שכוונתו‬
‫לכל אך אם אין זה בדרך הלואה אין לאסור‪.‬‬ ‫של החוות דעת היא לומר שהלוואת עבד בעבד‬