Page 288 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 288

‫משה‬  ‫'ו ףנע ‪' -‬ב גשרי‬                           ‫מתנת‬  ‫לב‬

‫שאין זה הלואה אלא מכירה‪ ,‬והיינו כיוון שאין דרך‬  ‫זאת הלואה גם אם ההתחייבות היא להחזיר ממין‬
‫להחזיר עבד אחר אלא להחזיר את אותו העבד‬          ‫אחר‪ ,‬כי לא סוג ההתחייבות קובע אם זה הלואה‬
                                                ‫או מכירה אלא סוג המין של ההלואה הוא הקובע‪,‬‬
                                      ‫בעצמו‪.‬‬    ‫ולא כמו שסובר החוות דעת שאם ההתחייבות זה‬
                                                ‫להחזיר מין אחר הגם שיגיד כן בלשון הלואה אין‬
          ‫מכירת סאה בכסף‬                        ‫זה הלואה אלא מכירה‪ ,‬אבל המקור מים חיים סובר‬
                                                ‫שלא מהות של ההתחייבות קובעת אם זה הלואה‬
‫ופשוט שכל דבריו של המקור מים חיים לחלק‬          ‫או מכירה אלא סוג החפץ שלווה הוא הקובע אם זה‬
‫בין דבר שהדרך להחזירו בעודו בעינו ובין דברים‬    ‫הלואה או מכירה‪ ,‬ומכיוון שיש דרך ורגילות להלוות‬
‫שהדרך להוציאם ולהחזיר אחר תחתם‪ ,‬כל זה‬           ‫חיטים‪ ,‬ממילא הרי זה הלואה גם אם ההתחייבות‬
‫רק כשאומר בלשון הלואה אבל אם אומר בלשון‬
‫מכירה הרי זה מכירה גם אם מדובר בחפצים‬                        ‫היא להחזיר מין אחר כדוחן וכדומה‪.‬‬
‫שהדרך להחזיר אחר תחתם‪ ,‬כי ברור שהקונה‬
‫חיטים בכסף הרי זה מכירה ולא נאמר שמכיוון‬                 ‫הלוואת עבד בעבד‬
‫שהדרך ללוות חיטים ולהחזיר אחר תחתם אם כן‬
‫אף כשאמר בלשון מכירה יהיה זה מכירה‪ ,‬אלא‬         ‫ומאידך אם אדם מבקש מחברו עבד ומתחייב‬
‫כל סברתו של המקור מים חיים אינה אלא לשלול‬       ‫שלאחר חודש אחזיר לך עבד אחר‪ ,‬אין זה הלואה‬
‫אפשרות של הלואה בדברים שהדרך להשתמש‬             ‫אלא מכירה‪ ,‬כי מכיוון שבדרך כלל כשלוקחים עבד‬
‫בהם בעודם בעינם וכגון להלוות עבדים‪ ,‬ובזה חידש‬   ‫לחודש מחזירים את אותו העבד ולא עבד אחר‬
‫המקור מים חיים שגם אם יגיד בלשון הלואה אין זה‬   ‫במקומו לכן אף שהם סיכמו שיוכל להחזיר אחר‬
‫אלא מכירה כי דברים אלו משוללים מהאפשרות‬         ‫במקומו אך כיוון שבדרך כלל מחזירים את העבד‬
‫ללוות אותם‪ ,‬אבל בוודאי אין לשלול אפשרות‬         ‫עצמו לכן אין זו הלואה אלא מכירה‪ ,‬ולכן כתב‬
                                                ‫הרא"ש שלא שייך הלואה בעבדים‪ ,‬ופירש הט"ז‬
        ‫מכירה אף מחפצים שהדרך ללוות אותם‪.‬‬

                                    ‫עלה ו'‬

‫קושיות בשיטת החוות דעת‬

‫בכסף בין כסף באוכל" הרי שגם כסף באוכל ואוכל‬     ‫על שיטתו של החוות דעת נשאלו בספרי‬
‫בכסף הרי זה בכלל הלואה למרות שמתחייב לפרוע‬      ‫הפוסקים כמה קושיות ממקומות אחרים בהם‬
‫מין אחר ממה שלווה‪ ,‬וזה שלא כדברי החוות דעת‬      ‫נראה לכאורה שלא כשיטתו של החוות דעת‪ ,‬ולהלן‬
‫שהלואה זה רק כשמתחייב לפרוע מאותו מין‬
                                                                          ‫נביא שלושה קושיות‪.‬‬
                                       ‫שלווה‪.‬‬
                                                                ‫קושיא א'‬
‫וקושיה זו כבר הקשה החוות דעת עצמו בתוך‬
‫דבריו‪ ,‬וביאר שאין כוונת הטור לומר שלווה כסף‬      ‫טור‪ :‬הלוואת כסף באוכל ואוכל בכסף‬
‫על מנת להחזיר אוכל כי באופן כזה שההתחייבות‬
‫להחזיר אינה מאותו מין שלווה אכן לא תהיה זו‬      ‫בטור בסימן קס"א כתב "כל דבר אסור ללוות‬
                                                ‫בתוספת בין כסף בכסף בין אוכל באוכל בין אוכל‬
   283   284   285   286   287   288   289   290   291   292   293