Page 291 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת תיביר משה לה‬

‫מכירה ורבנן אסרו זאת‪[ ,‬ולהלן עלה ח' נבאר את‬ ‫הלואה והרי כיוון שהתחייב לשלם דוחן בתמורה‬
‫עיקרם של דברי החוות דעת באופן אחר ולמתבאר‬ ‫לחיטים הרי זה מכירה ואפילו מדרבנן אין זו הלואה‬
‫שם יהיו יותר מובנים דבריו אלו של החוות דעת]‪.‬‬ ‫אלא מכירה‪ ,‬רק שמהתורה מותר ריבית בדרך‬

‫סיכום הדברים‬ ‫עלה ז'‬

‫נמצא שיש שלוש שיטות כיצד לקבוע האם זה הלואה או מכירה‪:‬‬

‫ ‪ .‬אלדברי הרדב"ז המובאים בשטה מקובצת הכל הולך אחר הלשון‪ ,‬ואם אמרו‬
‫בלשון הלואה הוי הלואה ואם אמרו בלשון מכירה הוי מכירה‪ ,‬ובריב"ש‬

‫מפורש לא כך אלא שאין אנו הולכים אחר הלשון אלא אחר התוכן‪.‬‬

‫ ‪ .‬בלחוות דעת החילוק בין הלואה למכירה הוא שבהלואה מחויב להחזיר את‬
‫מה שלווה‪ ,‬ואילו במכירה אינו חייב להחזיר דווקא את מה שהתחייב אלא‬
‫את הערך הממוני שלו‪ ,‬ולכן אם יסכמו שיחזיר אותו סוג של מה שלקח אז‬
‫גם אם ביקש זאת בלשון מכירה לא יהיה זה מכירה אלא הלואה‪ ,‬ואם סיכמו‬
‫שיחזיר לו משהוא אחר במקרה זה גם אם דיברו על הלואה הרי זו מכירה‪.‬‬

‫ ‪ .‬גוהמקור מים חיים סובר שבדברים שהדרך להשתמש במה שלקח בעודו‬
‫בעינו ואחר השימוש להחזירו‪ ,‬בדברים כאלו אף אם סיכמו שיוכל להוציא‬
‫את זה ולהחזיר אחר במקומו הוי מכירה הגם שאמר כן בלשון הלואה‪,‬‬
‫ורק כשהדרך להוציא את מה שלוקח ובעת הפירעון להחזיר משהוא אחר‬
‫במקומו אז הוי הלואה אם אמר כן בלשון הלואה‪ ,‬אבל במקרה שאמר כן‬

‫בלשון מכירה תמיד הרי זה מכירה‪.‬‬

‫מכירת שקלים בשקלים‬

‫ומעתה לגבי רעיונו של ר' זלמן שהיה מעוניין לרכוש מחנוך ‪ 5,000‬שקלים ולשלם לו‬
‫בעוד חודש ‪ 5,200‬שקלים‪ ,‬ולתמיהת הסובבים שמעשיו הינם בכלל הלואה בריבית‪ ,‬טען ר'‬
‫זלמן שאינו מבין מדוע רכישת דולרים בשקלים גם באופן שהתשלום הוא לאחר זמן הרי זה‬

‫מכירה ואילו לרכוש שקלים בשקלים הרי זו הלואה‪.‬‬

‫בזה איסור ריבית‪ ,‬אך כבר דחה סברא זו הריב"ש‬ ‫ולאור המבואר כאן‪ ,‬אם נסבור כרדב"ז‬
‫וטען שאם כן כל אדם יעשה כמעשהו של ר' זלמן‬ ‫שהולכים אחר הלשון אכן צודק ר' זלמן וגם‬
‫וימכור מאה מעות במאה ועשרים וביטלת תורת‬ ‫ברכישת שקלים בשקלים הוי מכירה ומהתורה אין‬