Page 287 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת תיביר משה לא‬

‫שיטת המקור מים חיים‬ ‫וכך מעות לזמן פלוני‪ ,‬אף שהן יותר משווין בזמן זה‪,‬‬
‫גם כן מותר מדאורייתא דזה מכר נקרא‪ ,‬דלא נקרא‬
‫אבל המקור מים חיים [למהרי"ם פאדווה אב"ד‬ ‫הלואה רק כשמתחייב לשלם לו כעין שהלוהו ועוד‬
‫בריסק ונדפס על הגיליון בשולחן ערוך סימן קס"א‬ ‫יותר‪ ,‬דניכר הריבית לעין כל שנוטל יותר ממה שהלוהו‬
‫סעיף א'] השיג על החוות דעת וכתב "בספר חוות‬ ‫[אבל במקרה זה למרות שאמר בלשון הלואה אך‬
‫דעת יצא לדון בדבר חדש בדברי הט"ז שכל ריבית‬ ‫מכיוון שהסיכום ביניהם היה שיחזיר לו סוג אחר‬
‫קצוצה הוא דווקא כשמלווהו באופן שייתן לו אחר‬ ‫ממה שהלווה לו וממילא הריבית לא ניכרת ולכן אין‬
‫כך אותו דבר שהלווה לו ועוד תוספת דבר בשביל‬ ‫איסורו אלא מדרבנן]‪ ,‬וכללא דריבתא שאינו אסור‬
‫ריבית‪ ,‬אך בשני מינים שהלווה לו סאה דוחן על‬
‫מנת ליתן סאתיים חיטים אף ששווה הרבה יותר‬ ‫רק כשמתחייב ליתן כעין שהלוהו ועוד יותר‪.‬‬
‫הסאתיים חיטים מהסאה דוחן‪ ,‬כל שני מינים הוי‬
‫דרך מקח וממכר ואינו ריבית קצוצה‪ ,‬וחידוש כזה‬ ‫וסובר הט"ז דדוקא חיטין שכל מינו שוה ושומתו‬
‫ידוע כגון חיטין בחיטין ושעווה בשעווה הוי כעין‬
‫לא שמענו מעולם"‪.‬‬ ‫שהלוהו ואסור מדאורייתא‪ ,‬אבל במינין שאין שווה‬
‫כלל ואין שומתן ידוע כגון קרקע בקרקע ועבד בעבד‬
‫ולכן מבאר המקור מים חיים ביאור אחר‬ ‫שאין מינן שווין לעולם ואין שומתן ידוע‪[ ,‬וממילא‬
‫מדוע לא שייך הלואה בעבדים אף אם מלווה עבד‬ ‫מכיוון שאין מחיר לקרקע ועבד כל קרקע וקרקע וכן‬
‫ומתחייב לפרוע עבד אחר‪ ,‬כי הלואה שייך רק בדבר‬ ‫כל עבד ועבד הינו כסוג נפרד] ואי אפשר ללוות זה‬
‫שבדרך כלל לוקחים אותו שלא על מנת להחזירו‬ ‫בזה בלא שומא‪[ ,‬וכמו כל עסקה של החלפת שני‬
‫אלא בכוונה להחזיר אחר במקומו‪ ,‬וכגון בהלואה‬ ‫מינים שונים כגון החלפת שולחן בספסל שצריך‬
‫הקלסית שאני לווה כסף אין כוונתי להחזיר את‬ ‫שומה לבדוק את האחד כנגד חברו‪ ,‬ולכן גם קרקע‬
‫אותו כסף שלוויתי‪ ,‬אלא בכוונתי להשתמש‬ ‫תמורת קרקע ועבד בתמורה לעבד] כשני מינין דמי‪,‬‬
‫בכסף הזה ובבוא עת הפירעון אחזיר כסף אחר‬ ‫ולא הוי כעין שהלוהו ודמי למכירה ומותר" [ולהלן‬
‫במקומו ולכן הלוואת כסף נקראת הלואה‪ ,‬אבל‬
‫כשאדם לוקח מהשני סוג חפץ שהדרך להשתמש‬ ‫עלה ח' יבאורו דברי החוות דעת באופן שונה]‪.‬‬
‫בו בעודו בעינו ובבוא הזמן מחזיר את החפץ הזה‬
‫בעצמו‪ ,‬במקרים אלו שהדרך להחזיר את החפץ‬ ‫שיטת השער המשפט‬
‫הזה בעצמו אין זה בכלל הלואה‪ ,‬ואפילו אם אקבל‬
‫רשות להחזיר אחר במקומו אף על פי כן מכיוון‬ ‫וכדברי החוות דעת כתב גם שער המשפט‬
‫שהדרך היא להחזיר את החפץ הזה בעצמו ממילא‬ ‫(בסוף הספר בקונטרס שער דעה על הלכות ריבית‪,‬‬
‫אין זה בכלל הלואה אלא הוי מכירה‪ ,‬גם אם במקרה‬ ‫סימן קס"ב ס"ק א') וזה לשונו‪" :‬כיוון דאין דרך מכירה‬
‫למכור דבר ליתן לו לזמן קצוב מאותו המין עצמו הוי‬
‫ספציפי זה סוכם אחרת‪.‬‬ ‫כהלואה‪ ,‬דאין הלשון גורם כמו שכתב הריב"ש (סימן‬
‫ש"ה) דאם כן בטלת תורת ריבית שילווה מאה במאה‬
‫חיטים בתמורה לדוחן‬ ‫ועשרים בלשון מכירה והוכיח שהוא ריבית דאורייתא‪,‬‬
‫ואם כן הכא נמי אף לענין הלוואת סאה בסאה לא‬
‫ולכן הלווה סאה חיטים על מנת להחזיר סאה‬
‫ממין אחר כגון דוחן‪ ,‬סובר המקור מים חיים שבוודאי‬ ‫מהני ביה לשון מכירה‪ ,‬וצריך עיון לדינא"‪.‬‬