Page 284 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ו ףנע ‪' -‬ב גשרי‬ ‫מתנת‬ ‫כח‬

‫דהיינו עבד תחת עבד והרי נתבאר שמהותה של‬ ‫כערך הספסל‪ ,‬בשונה מהלואה ששם ההתחייבות‬
‫הלואה הינה התחייבות לפרוע מאותו סוג שלווית‪,‬‬ ‫הינה על החפץ ואם לווה חיטים חייב לפרוע חיטים‪.‬‬
‫עם זאת עבד תחת עבד הרי זה מכירה ולא הלואה‪,‬‬
‫והסיבה לכך היא כי כל עבד ועבד הוא סוג אחר‬ ‫ולכן אם אדם אומר לחברו הלווה לי חיטים‬
‫ולכל עבד יש את מעלותיו ואת החסרונות שלו‬ ‫הוא מחויב לפרוע לו חיטים ואיננו רשאי לפרוע‬
‫ביחס לעבדים אחרים‪ ,‬וממילא אין כל אפשרות‬ ‫לו במקום החיטים כסף כערך החיטים‪ ,‬אך אם‬
‫לסווג תחת כותרת אחת את מכלול העבדים‪ ,‬ולכן‬ ‫אדם קנה מחברו חיטים איננו מחויב לשלם לו‬
‫הלווה עבד אפילו אם מתחייב להחזיר תחתיו עבד‬ ‫חיטים אלא כסף כערך החיטים‪ ,‬נמצא שיש הבדל‬
‫אחר הרי זו מכירה כי הרי אין זה כאדם המתחייב‬ ‫משמעותי בין המתחייב בלשון הלואה למתחייב‬
‫לפרוע מאותו סוג אלא כאדם המתחייב לפרוע‬ ‫בלשון מכירה ואין זה רק שינוי לשון אלא תוכן‬
‫מסוג אחר‪ ,‬ולכן הרי זה כמתחייב לפרוע שעורים‬ ‫אחר של התחייבות‪ ,‬כי בהלואה תוכן ההתחייבות‬
‫במקום חיטים שמכיוון שהתחייבותו היא לפרוע‬ ‫הינו לפרוע את מה שקיבל ואילו במכירה תוכן‬
‫ההתחייבות איננו דווקא לפרוע מה שהתחייב אלא‬
‫סוג אחר אין זו הלואה אלא מכירה‪.‬‬
‫חיובו הוא לפרוע כסף כערך ההתחייבות‪.‬‬
‫והוא מה שכתב הרא"ש שאין מציאות של‬
‫הלוואת עבדים‪ ,‬והבית יוסף תמה על דברי הרא"ש‬ ‫חיטים בתמורה לשעורים‬
‫למה אין מציאות של הלוואת עבדים והרי אם ילווה‬
‫עבד ויתחייב להחזיר עבד הרי זה הלואה‪ ,‬וביאר הט"ז‬ ‫ואם אדם אומר לחבירו הלווה לי חיטים ואני‬
‫שכן הוא בהכרח כי אם אתה מתחייב להחזיר את‬ ‫אפרע לך בשעורים או שאומר לו הלווה לי חיטים‬
‫העבד שלקחת אין זה אלא השאלה או שכירות ואם‬ ‫ואני אפרע לך בכסף‪ ,‬במקרים אלו למרות שהוא‬
‫התחייבת להחזיר עבד אחר הרי זאת מכירה‪ ,‬ודברי‬ ‫אמר זאת בלשון של הלואה אין זה אלא מכירה‪ ,‬כי‬
‫הט"ז הוצרכו לביאור מדוע כשמתחייב להחזיר עבד‬ ‫אין הלשון קובע אלא התוכן ומכיוון שבמקרה זה‬
‫אחר הרי זה מכירה ולא הלואה והרי הוא אמר הלווה‬ ‫התוכן הינו מכירה כי הרי סיכמו ביניהם שהפירעון‬
‫לי עבד תחת עבד‪ ,‬וכותב החוות דעת שלאור דבריו‬ ‫יהיה בחפץ מסוג אחר ממה שקיבל‪ ,‬לכן אין זה‬
‫שהסבירו את מהות החילוק בין הלואה למכירה‬ ‫הלואה אלא מכירה‪ ,‬כי כמו שנתבאר שבהלואה‬
‫הדברים מובנים‪ ,‬כי הרי הלואה היינו כשאתה‬ ‫החיוב הוא לפרוע מאותו סוג שלווה וזה התוכן‬
‫מתחייב להחזיר מאותו סוג שלקחת‪ ,‬ומכיוון ששום‬ ‫והמאפיין של הלואה‪ ,‬ולכן כל שסיכמו במפורש‬
‫עבד איננו דומה לחבירו אם כן כל עבד נחשב לסוג‬ ‫שיפרע לו מסוג אחר בהכרח שאין זאת הלואה אלא‬
‫אחר מחברו וממילא תמיד כשאתה מלווה עבד גם‬
‫אם התחייבת לפרוע עבד הרי זה כמתחייב לפרוע‬ ‫מכירה‪.‬‬
‫סוג אחר ואין זאת הלואה אלא מכירה‪ ,‬ולמרות‬
‫שאמר בלשון הלואה אין אנו הולכים אחר הלשון‬ ‫כל עבד עולם בפני עצמו‬
‫אלא אחר התוכן‪ ,‬וכאמור בהלוואת עבד תחת עבד‬
‫ועל פי האמור קובע החוות דעת שהמלווה‬
‫התוכן הינו מכירה ולא הלואה‪.‬‬ ‫לחברו עבד בתמורה שיחזיר לו עבד אחר אין‬
‫זאת הלואה אלא מכירה כי למרות שבמקרה זה‬
‫ההתחייבות היא לפרוע מאותו סוג שהלווה לו‬