Page 284 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 284

‫משה‬  ‫'ו ףנע ‪' -‬ב גשרי‬                            ‫מתנת‬  ‫כח‬

‫דהיינו עבד תחת עבד והרי נתבאר שמהותה של‬          ‫כערך הספסל‪ ,‬בשונה מהלואה ששם ההתחייבות‬
‫הלואה הינה התחייבות לפרוע מאותו סוג שלווית‪,‬‬      ‫הינה על החפץ ואם לווה חיטים חייב לפרוע חיטים‪.‬‬
‫עם זאת עבד תחת עבד הרי זה מכירה ולא הלואה‪,‬‬
‫והסיבה לכך היא כי כל עבד ועבד הוא סוג אחר‬        ‫ולכן אם אדם אומר לחברו הלווה לי חיטים‬
‫ולכל עבד יש את מעלותיו ואת החסרונות שלו‬          ‫הוא מחויב לפרוע לו חיטים ואיננו רשאי לפרוע‬
‫ביחס לעבדים אחרים‪ ,‬וממילא אין כל אפשרות‬          ‫לו במקום החיטים כסף כערך החיטים‪ ,‬אך אם‬
‫לסווג תחת כותרת אחת את מכלול העבדים‪ ,‬ולכן‬        ‫אדם קנה מחברו חיטים איננו מחויב לשלם לו‬
‫הלווה עבד אפילו אם מתחייב להחזיר תחתיו עבד‬       ‫חיטים אלא כסף כערך החיטים‪ ,‬נמצא שיש הבדל‬
‫אחר הרי זו מכירה כי הרי אין זה כאדם המתחייב‬      ‫משמעותי בין המתחייב בלשון הלואה למתחייב‬
‫לפרוע מאותו סוג אלא כאדם המתחייב לפרוע‬           ‫בלשון מכירה ואין זה רק שינוי לשון אלא תוכן‬
‫מסוג אחר‪ ,‬ולכן הרי זה כמתחייב לפרוע שעורים‬       ‫אחר של התחייבות‪ ,‬כי בהלואה תוכן ההתחייבות‬
‫במקום חיטים שמכיוון שהתחייבותו היא לפרוע‬         ‫הינו לפרוע את מה שקיבל ואילו במכירה תוכן‬
                                                 ‫ההתחייבות איננו דווקא לפרוע מה שהתחייב אלא‬
              ‫סוג אחר אין זו הלואה אלא מכירה‪.‬‬
                                                         ‫חיובו הוא לפרוע כסף כערך ההתחייבות‪.‬‬
‫והוא מה שכתב הרא"ש שאין מציאות של‬
‫הלוואת עבדים‪ ,‬והבית יוסף תמה על דברי הרא"ש‬              ‫חיטים בתמורה לשעורים‬
‫למה אין מציאות של הלוואת עבדים והרי אם ילווה‬
‫עבד ויתחייב להחזיר עבד הרי זה הלואה‪ ,‬וביאר הט"ז‬  ‫ואם אדם אומר לחבירו הלווה לי חיטים ואני‬
‫שכן הוא בהכרח כי אם אתה מתחייב להחזיר את‬         ‫אפרע לך בשעורים או שאומר לו הלווה לי חיטים‬
‫העבד שלקחת אין זה אלא השאלה או שכירות ואם‬        ‫ואני אפרע לך בכסף‪ ,‬במקרים אלו למרות שהוא‬
‫התחייבת להחזיר עבד אחר הרי זאת מכירה‪ ,‬ודברי‬      ‫אמר זאת בלשון של הלואה אין זה אלא מכירה‪ ,‬כי‬
‫הט"ז הוצרכו לביאור מדוע כשמתחייב להחזיר עבד‬      ‫אין הלשון קובע אלא התוכן ומכיוון שבמקרה זה‬
‫אחר הרי זה מכירה ולא הלואה והרי הוא אמר הלווה‬    ‫התוכן הינו מכירה כי הרי סיכמו ביניהם שהפירעון‬
‫לי עבד תחת עבד‪ ,‬וכותב החוות דעת שלאור דבריו‬      ‫יהיה בחפץ מסוג אחר ממה שקיבל‪ ,‬לכן אין זה‬
‫שהסבירו את מהות החילוק בין הלואה למכירה‬          ‫הלואה אלא מכירה‪ ,‬כי כמו שנתבאר שבהלואה‬
‫הדברים מובנים‪ ,‬כי הרי הלואה היינו כשאתה‬          ‫החיוב הוא לפרוע מאותו סוג שלווה וזה התוכן‬
‫מתחייב להחזיר מאותו סוג שלקחת‪ ,‬ומכיוון ששום‬      ‫והמאפיין של הלואה‪ ,‬ולכן כל שסיכמו במפורש‬
‫עבד איננו דומה לחבירו אם כן כל עבד נחשב לסוג‬     ‫שיפרע לו מסוג אחר בהכרח שאין זאת הלואה אלא‬
‫אחר מחברו וממילא תמיד כשאתה מלווה עבד גם‬
‫אם התחייבת לפרוע עבד הרי זה כמתחייב לפרוע‬                                              ‫מכירה‪.‬‬
‫סוג אחר ואין זאת הלואה אלא מכירה‪ ,‬ולמרות‬
‫שאמר בלשון הלואה אין אנו הולכים אחר הלשון‬               ‫כל עבד עולם בפני עצמו‬
‫אלא אחר התוכן‪ ,‬וכאמור בהלוואת עבד תחת עבד‬
                                                 ‫ועל פי האמור קובע החוות דעת שהמלווה‬
                  ‫התוכן הינו מכירה ולא הלואה‪.‬‬    ‫לחברו עבד בתמורה שיחזיר לו עבד אחר אין‬
                                                 ‫זאת הלואה אלא מכירה כי למרות שבמקרה זה‬
                                                 ‫ההתחייבות היא לפרוע מאותו סוג שהלווה לו‬
   279   280   281   282   283   284   285   286   287   288   289