Page 281 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת תיביר משה כה‬

‫והכריח הריב"ש סברא זו כי אם נאמר שהלשון הוא‬ ‫האם הלשון קובע או העניין הוא הקובע‬
‫הקובע אם כן בטלת תורת ריבית‪ ,‬כי המעוניין ללוות‬
‫בריבית יתחכם לבקש מחברו בלשון מכירה מכור‬ ‫הרדב"ז הובא בשטה מקובצת (בבא מציעא‬
‫לי מאה ואתן לך לאחר זמן מאה ועשרים ויהיה זה‬ ‫דף ס"א עמוד א' ד"ה ולענין פלוגתא) כתב שהכל‬
‫מותר כי הרי אמר לו בלשון מכירה‪ ,‬אלא בהכרח‬ ‫תלוי בלשון שאם אמר בלשון הלואה הרי זה‬
‫שלא הלשון קובע אלא העניין הוא המגדיר אם יש‬ ‫הלואה ואם אמר בלשון מכירה הרי זו מכירה‪ ,‬כן‬
‫כאן הלואה או מכירה‪ ,‬וכתב הריב"ש שרב חמא‬ ‫פירש את דבריו החוות דעת (סימן קס"א ס"ק א')‪,‬‬
‫(בבא מציעא דף ס"ט עמוד ב') טעה בדבר זה וסבר‬ ‫והסיק החוות דעת שלדברי הרדב"ז אם אדם אומר‬
‫שהכל תלוי בלשון ולכן השכיר מעות וחשב שאין‬ ‫לחבירו הלווה לי חפץ פלוני ואני אשלם לך בכסף‬
‫בזה חשש ריבית כי הרי אמר בלשון שכירות‪ ,‬אך‬ ‫לאחר זמן‪ ,‬יהיה זה הלואה ולא מכירה כי הרי אמר‬
‫כשראה שהפסיד את כספו הבין שטעה ולא הולכים‬ ‫לו בלשון הלואה ולא בלשון מכירה‪ ,‬ודבר זה שהכל‬
‫אחר הלשון אלא אחר העניין‪ ,‬והארכנו בדבר זה‬ ‫תלוי בלשון הינו גזרת הכתוב‪ ,‬ולשיטה זו אכן צדק‬
‫לעיל במאמר על 'השכרת מעות' (שריג ג'‪ ,‬עלה ב')‪.‬‬ ‫ר' זלמן שרכישת שקלים בתמורה לשקלים באם זה‬
‫נאמר בלשון מכירה הרי זה בכלל מכר‪ ,‬ואף אם ייתן‬
‫הרי שדברי הריב"ש בפרוש נאמרו שבוודאי‬ ‫על כך תוספת אין זה ריבית האסורה מהתורה אלא‬
‫ובוודאי לא יתכן שר' זלמן צודק וניתן לקנות‬ ‫ריבית בדרך מכירה שאיסורה הינו מדרבנן‪ ,‬כי הרי‬
‫מהחבר שקלים בשקלים‪ ,‬כי אם כן עקרת לתורת‬
‫ריבית וכל לווה ומלווה יעשו כן‪ ,‬ובהכרח שאין‬ ‫הכל תלוי בלשון‪.‬‬
‫הלשון קובע אלא העניין‪ ,‬וממילא לא נותר לנו אלא‬
‫לנסות ולהבין מהו העניין הקובע האם היה כאן‬ ‫אבל כבר כתב הריב"ש (שו"ת ריב"ש סימן‬
‫הלואה או מכירה‪ ,‬וכבר דנו בזה האחרונים בהקשר‬ ‫ש"ה) שאין הלשון גורם אלא העניין וגם אם אחד‬
‫יאמר לחברו שהינו מעוניין לקנות כסף בתמורה‬
‫לגמרא בתחילת פרק הריבית‪ ,‬וכדלהלן עלה ג'‪.‬‬ ‫לכסף אף שיאמר זאת בלשון מכירה אך כיוון‬
‫שתוכנה של העסקה הינה הלואה הרי זו הלואה‪,‬‬

‫עלה ג'‬

‫הלוואת קרקעות ועבדים‬

‫כן מדוע פירטה התורה בתחילת הפסוק "נשך כסף‬ ‫בתורה כתוב "לא תשיך לאחיך נשך כסף נשך‬
‫נשך אכל" שמשמע שרק בכסף ואוכל יש איסור‬ ‫אכל נשך כל דבר אשר ישך" (דברים פרק כ"ג פסוק‬
‫כ') והגמרא בתחילת פרק הריבית (בבא מציעא דף‬
‫להלוות אותם בריבית‪.‬‬ ‫ס"א עמוד א') למדה מהכתוב בסוף הפסוק "נשך‬
‫כל דבר אשר ישך"‪ -‬לרבות כל דבר‪ ,‬כלומר שאיסור‬
‫כלל ופרט וכלל‬ ‫ריבית קיים בכל סוגי החפצים‪ ,‬ומקשים התוספות‬
‫(ד"ה אם) שאם אכן הדין הוא שיש איסור ריבית‬
‫ותירצו התוספות שאכן לא מרבים את הכל‬ ‫בכל דבר וככתוב בסוף הפסוק "נשך כל דבר" אם‬
‫אלא אנו דורשים את הפסוק בכלל ופרט וכלל‬
‫וממעטים כל שאינו דומה לפרט‪ ,‬כלומר שראש‬