Page 285 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת תיביר משה כט‬

‫שאין הלשון קובע אלא התוכן‪ ,‬ותוכנה של הלוואת‬ ‫קרקע בקרקע‬
‫קרקע בקרקע אינו אלא כמכירה כי הרי לא שייך‬
‫שיתחייב לפרוע מאותו סוג כי כל קרקע הינה כסוג‬ ‫וכמו שהוזכר לעיל יש מחלוקת בין הראשונים‬
‫אחר‪ ,‬אך כל זה נכון בשיטת הרא"ש אבל הרדב"ז‬ ‫כיצד שייך הלואה בקרקע כי הרדב"ז בשטה‬
‫סבור שהלשון הוא הקובע ולכן מכיוון שאמר‬ ‫מקובצת פירש הלוואת קרקע בריבית כשלווית‬
‫בלשון הלואה הרי זה הלואה וגם בלווה קרקע תחת‬ ‫חמש אמות מהקרקע ואתה מתחייב לפרוע שש‬
‫קרקע למרות שהתחייבותו הינה כאדם שמתחייב‬ ‫אמות קרקע‪ ,‬ואילו הרא"ש נטה מפשוטם של‬
‫להשיב דבר מסוג אחר אך כיוון שאמר בלשון‬ ‫דברים ופירש כגון שלווית עשרה גפנים נטועים‬
‫הלואה הרי זה הלואה כי הלשון הוא הקובע ולא‬ ‫בקרקע וטעונים בפירות והתחייבת לפרוע תחתם‬
‫התוכן‪ ,‬והרדב"ז הולך בזה כשיטתו שם שהקובע‬ ‫אחד עשרה גפנים טעונים בפירות‪ ,‬ומדוע לא פירש‬
‫האם זה הלואה או מכירה אינו התוכן אלא הלשון‪,‬‬ ‫הרא"ש כפשוטו וכמו הרדב"ז שפירש בלווה קרקע‬

‫וכפי שצוטטו דבריו בעלה ב'‪.‬‬ ‫תחת קרקע‪ ,‬הלא דבר הוא?‬

‫הטעם שאין איסור ריבית בדרך מכירה‬ ‫אלא מבאר החוות דעת שגם בקרקעות לא‬
‫ניתן לסווגם כסוג אחד כי כל קרקע וקרקע הרי‬
‫ולפי יסוד זה מוסיף החוות דעת ומבאר מדוע‬ ‫היא שונה מחברתה ולכל קרקע יש את מעלותיה‬
‫מדין תורה אין איסור ריבית אלא בדרך הלואה ולא‬ ‫וחסרונותיה והרי מפני זה אין אונאה לקרקעות‬
‫בדרך מכירה‪ ,‬כלומר שרק בהמתנת מעות שהינה‬ ‫ואין בהם שומה ברורה‪ ,‬ולכן גם הלווה קרקע תחת‬
‫מחמת הלואה שייך איסור ריבית ולא בהמתנת‬ ‫קרקע אין זה הלואה אלא מכירה כי הרי לא שייך‬
‫מעות מחמת מכירה‪ ,‬כי התורה לא אסרה ריבית‬ ‫שיתחייב לפרוע לו אותו סוג שקיבל‪ ,‬כי אם יפרע‬
‫אלא כאשר ניכר בתשלום שיש כאן תוספת אבל‬ ‫לו את אותו קרקע אין זה אלא השאלה או מכירה‬
‫אם התוספת לא ניכרת בתשלום אין זה ריבית‬ ‫ואם יפרע לו קרקע אחרת הרי כל קרקע הינה מסוג‬
‫האסורה מהתורה אלא רק מדרבנן‪ ,‬ולכן דווקא‬ ‫אחר ואין זה אלא כמתחייב לפרוע סוג אחר ממה‬
‫בהלואה שהחיוב הינו להחזיר מה שלוותי לכן אם‬ ‫שלווה שכאמור דבר זה אינו הלואה אלא מכירה‪,‬‬
‫אתה מוסיף על זה עוד תשלום הדבר ניכר ואת‬ ‫ולכן הוכרח הרא"ש לפרש ששייך הלוואת קרקע‬
‫זה התורה אסרה‪ ,‬אבל במכירה שאתה לא מחויב‬ ‫בקרקע כשאחד לווה מחברו עץ עם פירות וכאן הרי‬
‫לשלם את מה שלקחת‪ ,‬אלא החיוב הוא לשלם‬ ‫שייך שהתחייבותו תהיה לפרוע מאותו סוג כי כל‬
‫כערך הממוני של מה שקנית או כערך הממוני של‬ ‫מין של פירות הינו כסוג מסוים‪ ,‬ולכן אם לווה עץ‬
‫מה שהתחייבת לשלם כאן מאחר ואינך פורע את‬ ‫של גפן והתחייבותו להחזיר עץ אחר של גפן הרי זה‬
‫מה שקבלת ויש צורך לשומה בכדי להשוות בין מה‬ ‫דוגמא להלואה כי התחייבותו הינה לפרוע מאותו‬
‫שקבלת למה שאתה משלם ממילא כבר לא ניכרת‬ ‫סוג שלווה‪ ,‬ואם העץ מחובר לקרקע הרי הוא‬
‫התוספת לעין כל‪ ,‬ולכן מהתורה אין איסור ריבית‬
‫כקרקע ויש לנו מציאות של הלוואת קרקע‪.‬‬
‫בדרך מכירה‪.‬‬
‫אבל הלווה קרקע תחת קרקע אין זה אלא‬
‫מכירה‪ ,‬ואף שאמר בלשון הלואה הרי כבר אמרנו‬