Page 282 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ו ףנע ‪' -‬ב גשרי‬ ‫מתנת‬ ‫כו‬

‫שלמדים שכירת העדים במוציא שם רע מריבית‬ ‫הפסוק לא תשיך לאחיך הרי זה דבר כולל‪,‬‬
‫לכן כשם שבריבית אין בכלל האיסור קרקע ופחות‬ ‫ואילו ההמשך נשך כסף נשך אוכל הרי זה פרט‬
‫משווה פרוטה כן גם אם ישכור את העדים בקרקע‬ ‫כלומר כסף ואוכל‪ ,‬וסוף הפסוק נשך כל דבר‬
‫או בפחות משווה פרוטה לא יתחייב‪ ,‬או שאין אנו‬ ‫חוזר וכולל‪ ,‬ואחד מי"ג מידות שהתורה נדרשת‬
‫למדים מריבית אלא את העיקרון שצריך לשכור‬ ‫בהם הינו "כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין‬
‫העדים בכסף אבל את פרטי ההלכות אין למדים‬ ‫הפרט"‪ ,‬דהיינו שאין אנו מצטמצמים רק לפרט‬
‫לומר שאין ריבית אלא בכסף ואוכל‪ ,‬ומאידך אין‬
‫מריבית‪.‬‬ ‫אנו מתרחבים ככלל לומר שהכל בכלל‪ ,‬אלא אנו‬
‫קובעים מצב ביניים שאנו מתרחבים מחמת הכלל‬
‫לא שייך הלואה בעבדים ושטרות‬ ‫רק למה שדומה לפרט‪ ,‬ומה דומה לכסף ואוכל כל‬
‫המטלטלים שגופן ממון למעט קרקעות שאינם‬
‫ומכל זאת אנו למדים שאין איסור ריבית‬ ‫מטלטלים ולכן אינם דומים לא לכסף ולא לאוכל‬
‫בהלוואת קרקע ובפחות משווה פרוטה‪ ,‬ומאידך אנו‬ ‫ואם אחד לווה מחברו קרקע בקרקע אין איסור‬
‫רואים שבשאר הדברים יש ריבית כי הרי תוספות‬ ‫להוסיף בפירעון ריבית‪ ,‬וכן נתמעט ריבית בהלואה‬
‫לא מיעטו אלא קרקע ופחות משווה פרוטה ולא‬ ‫שהינה פחותה משווה פרוטה כי הרי אינו שווה‬
‫דברים נוספים‪ ,‬וכן הגמרא בכתובות לא הסתפקה‬
‫אלא בקרקע ופחות משווה פרוטה ולא בדברים‬ ‫ממון ככסף ואוכל‪.‬‬
‫אחרים‪ ,‬ולכן הקשה הרא"ש (פרק איזהו נשך‬
‫סימן א') הרי בכל מקום שיש כלל ופרט וכלל ואנו‬ ‫למדים מוציא שם רע מהלואה בריבית‬
‫ממעטים כעין הפרט דבר המטלטל וגופו ממון אז‬
‫דרך הגמרא היא למעט בזה חוץ מקרקעות ופחות‬ ‫והתוספות הביאו מהגמרא בכתובות דף‬
‫משווה פרוטה גם עבדים ושטרות‪ ,‬ואם כן מדוע כאן‬ ‫מ"ו עמוד א' סעד לדבריהם שאין איסור ריבית‬
‫אנו ממעטים רק קרקע ופחות משווה פרוטה ואין‬ ‫בהלוואת קרקע ובהלואה שהינה פחותה משווה‬
‫פרוטה‪ ,‬כי שם בגמרא מובאת שיטת רבי יהודה‬
‫אנו ממעטים גם עבדים ושטרות‪.‬‬ ‫שהמוציא שם רע אינו חייב עד שיוכח שהוא שכר‬
‫את העדים בכסף ולומדים זאת בגזירה שווה 'שימה‬
‫וביאר הרא"ש "אבל עבדים ושטרות ליכא‬ ‫שימה' מאיסור ריבית‪ ,‬והגמרא שם הסתפקה מה‬
‫למיעוטי דלא שייך ריבית אלא בהלואה דבר שניתן‬ ‫הדין אם הוא שכר את העדים בקרקע ומה הדין אם‬
‫להוצאה ולפרוע אחר במקומו אבל באלה לא שייך‬ ‫הוא שכר את העדים בפחות משווה פרוטה‪ ,‬וצריך‬
‫ריבית אלא שכירות מיקרי" כלומר שהסיבה שאין‬ ‫להבין למה הסתפקה בזה הגמרא ולא נלמד גם את‬
‫אנו ממעטים גם עבדים ושטרות מכיוון שאין‬ ‫זה מריבית לאסור אם שכרם בקרקע או בפחות‬
‫מציאות של הלוואת עבדים או שטרות ולא שייך‬ ‫משווה פרוטה‪ ,‬והוכיחו מכאן התוספות שבהלואה‬
‫בהם אלא השאלה או שכירות אך לא הלואה‪ ,‬ולכן‬ ‫בריבית אם ההלואה היא בקרקע או בפחות משווה‬
‫לא ניתן לומר שהתורה כתבה כסף ואוכל לומר‬ ‫פרוטה לא יהיה איסור ריבית כי אין זה כעין הפרט‬
‫לנו שדווקא אלו אבל עבד ושטר אין בהם איסור‬ ‫של כסף ואוכל‪ ,‬וספק הגמרא הוא האם מכיוון‬
‫ריבית‪ ,‬כי הרי אין לנו מציאות של הלוואת עבד‬

‫או שטר‪.‬‬