Page 292 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ו ףנע ‪' -‬ב גשרי‬ ‫מתנת‬ ‫לו‬

‫ולדברי המקור מים חיים שחילק בין דברים‬ ‫ריבית‪ ,‬אלא וודאי שאין הולכים אחר הלשון אלא‬
‫שהדרך להחזירם בעודם בעינם שבזה לא שייך‬ ‫אחר התוכן‪.‬‬
‫הלואה‪ ,‬ואילו בדברים שהדרך להחזיר אחר תחתם‬
‫שבאלו שייך הלואה‪ ,‬ואם כן מכיוון שהדרך ללוות‬ ‫ומה הוא התוכן? לדברי החוות דעת הקובע‬
‫כסף ולהחזיר אחר תחתם יהיה זה הלואה ולא‬ ‫הוא שאם התחייב להשיב את מה שלקח הרי זה‬
‫מכירה‪ ,‬אך כבר ביארנו שדברי המקור מים חיים הם‬ ‫הלואה‪ ,‬ואם התחייב להחזיר משהו אחר הרי זה‬
‫רק לשלול אפשרות של הלואה מדברים שהדרך‬ ‫מכירה‪ ,‬וממילא הרוכש שקלים בדולרים שמתחייב‬
‫להחזירם בעודם בעינם‪ ,‬אבל ברור שאם אמר‬ ‫לפרוע דבר אחר ממה שלקח‪ ,‬כי הרי לקח שקלים‬
‫בלשון מכירה יהיה זה מכירה אף בדברים שהדרך‬ ‫וישלם דולרים לכן דבר זה בכלל מכירה הוא‪ ,‬אבל‬
‫ללוות אותם‪ ,‬ואם כן אכן צדק ר' זלמן ששייך לקנות‬ ‫ר' זלמן שרכש שקלים בשקלים הרי זה הלואה כי‬
‫הרי שקלים לקח ושקלים יחזיר‪ ,‬ולכן אין בטענתו‬
‫שקלים בשקלים‪.‬‬
‫של ר' זלמן ממש‪.‬‬

‫עלה ח'‬

‫נספח‪ :‬ביאור נוסף בחוות דעת‬

‫מגיע חידושו של החוות דעת שהאריך לבאר את‬ ‫עד כאן הבנו שדברי החוות דעת נסובו לבאר‬
‫הסיבה מדוע התורה אסרה ריבית רק בהלואה ולא‬ ‫מתי אנו קובעים שמדובר בהלואה ומתי אנו‬
‫במכירה וממילא יהיו מקרים שלמרות שזו הלואה‬ ‫מחליטים שזה מכירה‪ ,‬וכתוצאה מנידון זה ייקבע‬
‫לא יהיה בזה איסור ריבית מהתורה‪ ,‬ובכדי לבאר‬ ‫האם כשהתחייב לתן תוספת האם זה אסור‬
‫זאת הקדים החוות דעת וכתב שיש הבדל דיני בין‬ ‫מהתורה או רק מדרבנן‪ ,‬כי הרי ריבית דאורייתא‬
‫הלואה למכירה שבהלואה ההתחייבות הינה להחזיר‬ ‫אינה אלא בהלואה ולא במכירה‪ ,‬אך בעיון היטב‬
‫מאותו המין שלווה ואילו במכירה ההתחייבות הינה‬ ‫בדברי החוות דעת [וכפי שצוטטו עיקרי דבריו לעיל‬
‫עלה ה'] יש מקום להבין את דבריו באופן שונה‬
‫על השוויות והערך ולא על מין מסוים‪.‬‬ ‫שהחוות דעת לא עוסק כלל בנושא מתי זה הלואה‬
‫ומתי זה מכירה‪ ,‬אלא התעסקותו היא בשאלה באלו‬
‫ולאור זאת מסביר החוות דעת מדוע התורה‬ ‫מקרים הריבית אסורה מהתורה ובאלו מקרים‬
‫אסרה ריבית רק בדרך הלואה ולא בדרך מכירה‪,‬‬ ‫איסור הריבית הינו מדרבנן‪ ,‬כלומר שאף בהלואה‬
‫"ומשום הכי באומר לו לשון הלואה דהיינו הלווה לי‬
‫סאה חיטין ואחזיר לך סאתיים חיטין‪ ,‬דחייב להחזיר‬ ‫יתכן שאיסור הריבית לא יהיה אלא מדרבנן‪.‬‬
‫לו הסאה חיטין דווקא בעד קרנו‪ ,‬ועוד סאה יותר‬
‫משום ריבית‪ ,‬דניכר הריבית לעין כל שנוטל יותר‬ ‫ריבית מדרבנן‬
‫ממה שהלוהו‪ ,‬ריבית כי האי אסרה רחמנא‪[ ,‬כזאת‬
‫ריבית התורה אסרה‪ ,‬כי מכיוון שהלווה מחויב‬ ‫ואמנם על דרך כלל כאשר מדובר בהלואה‬
‫לשלם את מה שלווה ובתוספת ממילא הריבית‬ ‫אז הריבית הינה מהתורה‪ ,‬ואילו כאשר עוסקים‬
‫ניכרת לעין כל] מה שאין כן באומר לשון מכירה‪,‬‬ ‫במכירה אין איסור הריבית אלא מדרבנן‪ ,‬אבל כאן‬