Page 297 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 297
מתנת תיביר משה מא
וצערו הוכפל כאשר הוא ניסה להיזכר מי היה אותו
לווה ,וזיכרונו בגד בו ,והוא לא הצליח להיזכר בכך.
ועל כן נפשו של שמעון מרה לו ,וברצונו לדעת:
א .האם אכן נכשל באיסור ריבית?
ב .ואם כן ,האם כתיקון לחטא הוא מחויב להשיב את הריבית ,כלומר לשלם
את 250השקלים שקיבל הנחה?
ג .ומה עליו לעשות כשאיננו יודע ממי קיבל את הריבית?
עלה א'
האיסור להתגורר בחצר הלווה
אכן הדברים ברורים ומפורשים ששמעון נכשל בשוגג באיסור של קבלת ריבית ,כי
הרי קיבל מהבעלים של בית הארחה טובת הנאה כתגמול על ההלואה שקיבל מימנו,
וכמו ששנינו במשנה בפרק "איזהו נשך" -פרק הריבית (דף ס"ד עמוד ב') "המלווה
את חברו לא ידור בחצרו חינם ולא ישכור ממנו בפחות מפני שהוא ריבית".
ובגמרא נחלקו האם איסור זה נאמר רק כאשר הלווה אמר "הלווה לי ודור בחצרי"
כלומר שנתינת ההלואה היתה בעבור התחייבות הלווה להעמיד למלווה דירה
למגורים ,או שאיסור זה נאמר גם כאשר ההלואה נעשתה ללא כל התחייבות לתמורה
מצד הלווה ,אלא שאחר ההלואה העמיד הלווה מרצונו הטוב את ביתו למלווה.
ולהלכה נפסק בשולחן ערוך (יורה דעה סימן קס"ו סעיף א') שבכל מקרה שהמלווה
מתגורר בביתו של הלווה ללא תשלום או עם תשלום חלקי יש כאן איסור של ריבית.
ולכן במקרה שלנו ששמעון התגורר בבית הארחה שהינו בבעלותו של הלווה
בתשלום מוזל הוא נכשל באיסור ריבית.
סוגי איסור ריבית
אך עלינו לברר באיזה סוג של ריבית נכשל שמעון ,כי ישנם 3סוגים של ריבית
וחלוקים הם בפרטי הלכותיהם:
