Page 302 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 302
משה 'ו ףנע ' -ג גשרי מתנת מו
מהם אבל אם רצונו לשוב בתשובה שלימה הוא ביאור הפני יהושע
לא יצא נקי בדיני שמים ללא שישיב ,כי הרי אם יש
ובכדי ליישב את קושיית התוספות לשיטות
חיוב ממוני זה מעכב את התשובה. הסוברות שאף לרבי יוחנן צריך לשלם אם רצונו
לצאת נקי בדיני שמים ,כתב בזה בספר פני יהושע
אבל כשהחיוב אינו אלא בדיני שמים ,מעתה ביאור נפלא ,שישנם ב' אופנים שונים שאנו אומרים
לאחר שתיקנו חכמים שלא לקבל מהגזלנים ופטרו שישנו חיוב לצאת ידי שמים ,יש אופן שהחיוב
אותם מלהשיב בכדי שלא למנוע מהם לחזור בעיקרו הוא חיוב ממוני אך מסיבות שונות אין בית
בתשובה ,שוב אינם צריכים כלל וכלל להשיב כי דין מחייבין אותו לשלם ,ויש אופנים שכל החיוב
הרי כל חיובם היה רק לשמים וכשפטרו אותם איננו כלל חיוב ממוני אלא הוא אך ורק חיוב לצאת
מלהשיב אין מה שימנע מתשובתם להתקבל כי הרי
ידי שמים.
אין להם שום חוב ממון.
ואם נתבונן נבחין שהנידון של הסוגיא במסכת
כפתור ופרח ! בבא מציעא עוסקת בחיוב שאינו אלא חיוב לצאת
ידי שמים ,ואילו הסוגיא במסכת בבא קמא עוסקת
מעתה מיישב הפני יהושע באופן נפלא את בחיוב שבעיקרו חיוב ממון הוא אלא שבית דין לא
ההבדל בין הגמרא במסכת בבא קמא שביארה כופים עליו ולכן רק אם רצונו לצאת ידי שמים
את הברייתא בבא לצאת ידי שמום ,לבין הגמרא
ישלם.
במסכת בבא מציעא שלא יישבה כן.
כי הרי הגמרא במסכת בבא קמא עוסקת בגזלן
כי הגמרא בבא קמא העוסקת בחיוב שבעיקרו או מלווה בריבית שהינם מחויבים להחזיר [וכמו
הינו חיוב ממון אלא שחכמים הורו שלא לקבל מן שפירשו התוספות שהסוגיא סוברת שריבית
הגזלנים "המקצועיים" בכדי שלא ימנעו מלשוב קצוצה יוצאת בדיינים] אלא שחכמים תיקנו שלא
בתשובה ,לכן אף אחרי תקנת חכמים שלא לקבל יקבלו מהם בכדי שלא תהיה להם מניעה מלשוב
מהם אבל אם רצונו לשוב בתשובה שלימה עליו בתשובה ,ולכן למרות שיש כאן חוב ממון אין לנו
להשיב בכדי להפטר מחוב הממון הרובץ עליו ,כי
לקבל מהם אלא בבואם לצאת ידי שמים.
חיוב ממוני מונע מו התשובה להתקבל.
אבל הגמרא במסכת בבא מציעא עוסקת
אבל הגמרא בבא מציעא העוסקת בחיוב שאינו בשיטת רבי יוחנן שריבית קצוצה אינה יוצאת
אלא לצאת ידי שמים ,דהיינו שיטת רבי יוחנן
שריבית קצוצה אינה יוצאת בדיינים ורק אם רצונו בדיינים וכל חיובו הוא רק בדיני שמים.
לצאת נקי בדיני שמים עליו להשיב את הריבית,
לכן הגמרא לא יכלה לפרש את הברייתא בבא חוב ממון מחסום בפני התשובה
לצאת ידי שמים ,כי אמנם קודם תקנת חכמים שלא
לקבל מהגזלנים באמת היה מחויב להשיב אם רצונו וההפרש המשמעותי בין ב' האופנים ,הינו ביחס
לצאת ידי שמים ,אך הגמרא היתה מודעת לתקנת לדינו של הגזלן אחר שתיקנו חכמים שלא לקבל
חכמים הנזכרת בבא קמא והרי לאחר תקנה זו שוב מהגזלנים החפצים לשוב בתשובה ,כי אם מדובר
בחיוב ממוני אם כן אף שחכמים תיקנו שלא לקבל