Page 303 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 303

‫מתנת תיביר משה מז‬

‫האב הרשע שהלווה בריבית הוא שאסור לו ליהנות‬      ‫אין חיוב להשיב את הריבית אף אם רצונו לצאת ידי‬
                                    ‫מהממון"‪.‬‬    ‫שמים כי הרי יסוד חיוב זה אינו חוב ממון אלא רק‬
                                                ‫חיוב לצאת ידי שמים‪ ,‬וממילא אחר שחכמים פטרו‬
‫ואף שהם כתבו את דבריהם לענין ריבית‬              ‫אותו מלהשיב איננו צריך להשיב אף אם רצונו‬
‫קצוצה לשיטת רבי יוחנן שריבית קצוצה אינה‬
‫יוצאת בדיינים‪ ,‬שיטה שלא נפסקה להלכה‪ ,‬אך‬                                       ‫לצאת ידי שמים‪.‬‬
‫כבר כתבנו שניתן ללמוד מזה הלכה למעשה לענין‬
‫אבק ריבית שאנו לומדים את פירטי חיובו משיטת‬      ‫ובזה סרה הוכחת התוספות מהסוגיא כנגד‬
‫רבי יוחנן‪ ,‬וכנזכר לעיל מהנימוקי יוסף והגאון‬     ‫הסוברים שאף לרבי יוחנן חייב לשלם אם רצונו‬
                                                ‫לצאת ידי שמים‪ ,‬והקשו התוספות שאם כן מדוע‬
                                     ‫מווילנא‪.‬‬   ‫לא תירצה הגמרא שהברייתא מדברת לענין לצאת‬
                                                ‫ידי שמים‪ ,‬וביאר הפני יהושע שמכיוון שברייתא זו‬
‫ורואים אנו מכל זה שיסוד החיוב להחזיר‬            ‫עוסקת באנשים שבמקצועם הינם גזלנים ומלווי‬
‫ריבית לצאת ידי שמים איננו כגזל וכדומה שיש‬       ‫בריבית ואחרי שחכמים תיקנו לא לקבל מהם‬
‫לנגזל תביעה על ממונו שנמצא ביד הגזלן‪ ,‬אלא הרי‬   ‫בכדי להקל להם לחזור בתשובה‪ ,‬שוב אינם חייבים‬
‫זה דרישת התורה מהמלווה בריבית להשיב את‬          ‫להשיב אף כשרצונם לצאת נקיים בדיני שמים‪ ,‬אבל‬
‫הריבית בכדי שלא ייהנה מהאיסור‪ ,‬והרי זה דומה‬     ‫מי שהלווה בריבית רק באקראי אף שלשיטת רבי‬
                                                ‫יוחנן ריבית קצוצה אינה יוצאת בדיינים‪ ,‬אך אם‬
   ‫לאיסור להנות ממלאכת שבת וכל הדומה לזה‪.‬‬
                                                         ‫רצונו לצאת נקי בדיני שמים עליו לשלם‪.‬‬
‫וראה בספר דברות משה להגאון רבי משה‬
‫פינשטיין זצ"ל בחידושיו למסכת בבא מציעא‬                     ‫בין אדם למקום‬
‫שחקר האם החיוב להשיב אבק ריבית כשרוצה‬
‫לצאת ידי שמים הינו חיוב בין אדם לחברו או שהינו‬  ‫ומוסיף ומסביר הפני יהושע מדוע חיוב השבת‬
‫חיוב בין אדם למקום‪ ,‬ומדברי הפני יהושע למדנו‬     ‫ריבית לרבי יוחנן אינו אלא חוב בדיני שמים‪ ,‬כי‬
‫שהחיוב אינו חיוב בין אדם לחברו אלא חיוב בין‬     ‫מכיוון שהכסף שניתן בריבית הועבר מהלווה‬
                                                ‫למלווה מדעת ומרצון ממילא אין כאן כל לקיחת‬
           ‫אדם למקום כדי שלא ייהנה מהאיסור‪.‬‬     ‫ממון שלא כדין ואין זה אלא שעבר על אזהרת‬
                                                ‫התורה שלא ליטול ריבית ולכן כל החיוב כאן אינו‬
            ‫עצה לשמעון‬
                                                                ‫אלא בדיני שמים ולא חוב ממון‪.‬‬
‫לאור כל זאת נראה לחדש שאם ארע שנכשל‬
‫באיסור אבק ריבית ורצונו לצאת ידי שמים ולהשיב‬    ‫וכותב הפני יהושע שהטעם שבכל אופן חייב‬
‫הריבית‪ ,‬אך מאיזה סיבה איננו יכול להשיב הממון‬    ‫להשיב בדיני שמים למרות שאין כאן לקיחת ממון‬
‫ללווה‪ ,‬ולכאורה הוא מעוכב מן התשובה‪ ,‬יתכן‬        ‫שלא בהסכמה‪ ,‬הוא כדי שלא ייהנה מהאיסור לכן‬
‫שאם הוא יוציא את הכסף מרשותו ויתנו לצדקה‬
‫וכדומה‪ ,‬גם בזה יכופר עוון כי הרי השגנו את‬                                   ‫הוא מחויב להשיב‪.‬‬

 ‫המטרה שלא ייהנה המלווה בריבית מן האיסור‪.‬‬       ‫וכעין זה כתוב בפירוש הנימוקי יוסף (דף ל"ד‬
                                                ‫עמוד א' מדפי הרי"ף) וז"ל "יכין רשע וילבש צדיק‪-‬‬
   298   299   300   301   302   303   304   305   306   307   308