Page 299 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 299
מתנת תיביר משה מג
ב .ואם ההלואה לא נעשית עבור שימוש זה אלא שכאשר הגיע זמן הפירעון
ביקש הלווה מהמלווה שייתן לו הארכה וכתמורה לכך הוא נותן לו להשתמש
בחצרו ,נחלקו בזה הראשונים יש אומרים שהרי זה ממש כמקרה א' ,אך יש
אומרים שמכיוון שאין זה בזמן ההלואה אלא רק בזמן הארכת הזמן ,אין זה
אלא אבק ריבית( .שם).
ג .וכל זה דווקא בחצר המיועדת להשכרה ,אבל חצר שאיננה מיועדת להשכרה
וממלא אין לשימוש בה ערך ממון ,בכל מקרה אין זה אלא אבק ריבית (שם),
אך דעת הרמב"ם שאין לחלק בין חצר העומדת להשכרה ובין חצר שאיננה
עומדת להשכרה ודינם יהיה זהה ,כנ"ל א' ב'.
ד .ואם לא היה תנאי לא בשעת ההלואה ולא בשעת הארכת הזמן אלא שבין
ההלואה לפירעון נתן הלווה למלווה רשות להתגורר בחצירו ללא תמורה או
במחיר מוזל ,הדין הוא שאם החצר מיעודת להשכרה הרי זה אבק ריבית.
(רמ"א סעיף א').
ה .אבל אם החצר איננה מיעודת להשכרה אין זה אלא מיחזי כריבית ,ואם
עבר והשתמש איננו מחויב להחזיר אפילו בכדי לצאת ידי שמים ,אך שיטת
הרמב"ם שגם במקרה כזה יש כאן אבק ריבית ומחויב לשלם בכדי לצאת
ידי שמים.
ומאחר ובמקרה של שמעון לא היתה כל התחייבות מצד הלווה לא בשעת
ההלואה ולא בזמן הארכת הפירעון אלא היתה זו נתינה ספונטנית כמחווה להערכה
על פעילותו של שמעון ,אך מצד שני חדרי בית הארחה מיועדים להשכרה ,אם כן ניתן
לזהות את המקרה של שמעון כנ"ל ד' וכמובא שם פסיקתו של הרמ"א שאם לא היה
תנאי לא בשעת ההלואה ולא בשעת הארכת הזמן אלא שבין ההלואה לפירעון נתן
הלווה למלווה רשות להתגורר בחצירו ללא תמורה או במחיר מוזל ,הדין הוא שאם
החצר מיעודת להשכרה הרי זה אבק ריבית.
וההלכה היא שאף שאין בית דין נזקקים לתביעה בגין השבת אבק ריבית אך הרוצה
לצאת נקי בדיני שמים עליו להשיב את הכסף שנטל מהלווה ,ומי לנו צדיק כשמעון
שכל מעשיו לשם שמים ובוודאי עז רצונו לצאת נקי אף בדיני שמים.
