Page 228 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ה נףע ‪' -‬ט גשרי‬ ‫מתנת‬ ‫חכר‬

‫הרמ"ע מפאנו] בהגהותיו על הזוהר‪ ,‬שכתב שדברי‬ ‫שהוא ביצע יותר משאר חובותיו של הבעלים של‬
‫הזוהר שלא ראוי לעכב את הפיקדון בשביל חוב‬ ‫השור‪ ,‬והשור איננו אלא ככל נכסיו של בעליו שהינם‬
‫שבעליו חייב לשומר לא נאמרו אלא דווקא אם‬ ‫משועבדים לפירעון החובות של הבעלים‪ ,‬וברור שדין‬
‫החוב קדם לפיקדון אבל אם הפיקדון קדם לחוב אין‬ ‫זה לא נאמר רק בשור אלא הוא הדין גם בכל שאר‬
‫כל מניעה לעכב את הפיקדון בעבור החוב‪[ ,‬ודבריו‬ ‫החפצים הנמצאים אצל השומר כפיקדון שתהיה‬
‫הובאו בברכי יוסף‪ ,‬ובפתחי תשובה (חושן משפט‬ ‫נוהגת בהם ההלכה שהשומר רשאי להעבירם לידי‬

‫סימן ד' אות ב')]‪.‬‬ ‫מי שהבעלים של הפיקדון חייב לו ממון‪.‬‬

‫ולפי זה כותב הגרי"ז גוסטמאן זצ"ל שאין כל‬ ‫ההקשר לעניינינו‬
‫קושי מהגמרא בבא קמא על דברי הקצות החושן‪,‬‬
‫שהרי הגמרא בבא קמא עוסקת במקרה שקדם‬ ‫ומעתה אף אנו נאמר שכשם שהשומר רשאי‬
‫הפיקדון לחוב כי הרי החוב נוצר על ידי שהשור הזיק‬ ‫להעביר את הפיקדון לצד ג' בגין חוב שהבעלים‬
‫וזה היה כבר לאחר שהשור היה תחת חסותו של‬ ‫חייב לו‪ ,‬אם כן אף יהיה רשאי השומר להשתמש‬
‫השומר‪ ,‬ולכן אין כל מניעה להשתמש בשור לצורך‬ ‫בעצמו בפיקדון כפירעון לחוב שהבעלים חייב לו‪,‬‬
‫תשלום הנזק‪ ,‬כי הרי במקרה שקדם הפיקדון לחוב‬ ‫כי הרי אין כל סיבה לחלק בין לעכב את הפיקדון‬
‫אין כל מניעה לעכבו עבור החוב‪ ,‬וכל דברי הקצות‬ ‫לעצמו לבין ליתנו לאחר‪ ,‬אלא בין כך ובין כך מכיוון‬
‫שנכסיו של האדם משועבדים לפירעון חובותיו לכן‬
‫החושן לא נאמרו אלא כשקדם החוב לפיקדון‪.‬‬ ‫רשאי השומר להשתמש בפיקדון כאמצעי לפירעון‬
‫חובותיו של הבעלים‪ ,‬הן לחובות של אחרים כמו‬
‫אלא שהגרי"ז גוסטמאן זצ"ל התקשה בהבנת‬ ‫המקרה שבו עוסקת הסוגיא בבא קמא שהתירה‬
‫הסברא של הרמ"ע מפאנו‪ ,‬כי אדרבה יש יותר‬ ‫לשומר להעביר את השור לניזק לצורך גביית‬
‫סברא לומר שמותר לעכב את הפיקדון עבור חוב‬ ‫חלקו של הבעלים בתשלום הנזק‪ ,‬והן לצורך גביית‬
‫שכבר היה קיים לפני קבלת הפיקדון‪ ,‬כי אז אנו‬ ‫החובות שחייב הבעלים לשומר עצמו‪ ,‬וזה שלא‬
‫אומרים שעל דעת כן קיבל השומר את הפיקדון‬ ‫כדברי הקצות החושן האוסר על השומר לעשות כן‪,‬‬
‫בשביל לעכבו עבור החוב‪ ,‬וכעין סברת החכמת‬ ‫וצריך עיון ליישב את דברי הקצות החושן מהראיה‬
‫שלמה הנזכרת לעיל [הוכחה א'] שיש היתר לעכב‬
‫את הפיקדון עבור גביית החוב אם מלכתחילה‬ ‫מהסוגיא במסכת בבא קמא‪.‬‬
‫השומר לקח את הפיקדון למטרה זו‪ ,‬אבל סברתו‬
‫של הרמ"ע מפאנו הסובר להיפך שרק כאשר החוב‬ ‫קדם הפיקדון לחוב‬
‫קדם לפיקדון אז אין היתר לעכבו ‪ -‬סברא זו צריכה‬
‫והגרי"ז גוסטמאן זצ"ל כתב ליישב את דברי‬
‫ביאור‪.2‬‬ ‫הקצות החושן על פי דברי רבי מנחם עזריה [המכונה‬

‫‪ .2‬אי"ה‪ ,‬לפי מה שתמהנו לעיל שאדרבה סברתו של החכמת שלמה מוקשית‪ ,‬כי הגם שמצידו של המלוה היתה כאן כוונה‬
‫לקבל את הפקדון לצורך גביית החוב‪ ,‬אבל הרי חוסר האמינות הוא מצידו של המפקיד שהוא הלווה‪ ,‬וכלפיו אין כל מעלה‬
‫בכך‪ .‬לפי זה אפשר ליישב דברי הרמ"ע מפאנו‪ ,‬כי אם אנו דנים מצידו של המפקיד‪-‬הלווה‪ ,‬הרי שאם קדם החוב לפקדון‪,‬‬
‫מסתבר שבתודעתו היתה בהחלט האפשרות שהלה יטול את הפקדון לצורך גביית החוב הקודם‪ ,‬ולכן רק כאשר החוב‬

‫נוצר אח"כ יש כאן מחוסר אמנה בתפיסה זו‪.‬‬