Page 224 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ה נףע ‪' -‬ט גשרי‬ ‫מתנת‬ ‫דכר‬

‫הזוהר האומר שאין ראוי לבעל נפש לעשות‬ ‫מהמתבאר עד כאן עולה ששיטת‬
‫כן‪ ,‬ומדברי הרמב"ן בשם רב האי גאון ומדברי‬ ‫הרשב"א והמהרש"ל להתיר לעכב את‬
‫הר"י מיגאש והריטב"א עולה שאסור לעשות‬ ‫הפיקדון הנמצא תחת ידי בגין חוב שבעליו‬
‫חייב לי‪ ,‬אבל הקצות החושן הביא את דברי‬
‫כן מעיקר הדין‪.‬‬

‫עלה ג'‬

‫ראיות מהגמרא‬

‫לאחר שהבאנו את שיטות הראשונים‪ ,‬מהנכון להעמיק ולדון בכמה סוגיות‬
‫בגמרא שמהם דלו האחרונים הוכחות לנידון זה‪.‬‬

‫ואילו רבה סבור שאם לא נתיר למלווה לתבוע את‬ ‫הוכחה א'‬
‫הלווה שיפרע לו את החוב אם כן אנשים יירתעו‬
‫מלהלוות זה לזה בחג ונשבית את שמחת יום טוב‪,‬‬ ‫הלוואת יום טוב‬
‫ואם כן מה הועילו חכמים במה שהתירו להלוות‬
‫ביום טוב והרי היתר זה לא ימומש‪ ,‬ובהכרח שלא‬ ‫בהגהות חכמת שלמה (על שולחן ערוך חושן‬
‫הטילו חכמים כל מגבלה בהיתר להלוות ביום טוב‬ ‫משפט סימן ד') הקשה על דברי הקצות החושן‬
‫ומותר למלווה לתבוע את הלווה לפרוע את החוב‪.‬‬ ‫מהגמרא בשבת (דף קמ"ח עמוד ב')‪ ,‬שם מבואר‬
‫שנחלקו רב יוסף ורבה האם אדם שהלווה לחבירו‬
‫הערמה‬ ‫ביום טוב רשאי לאחר יום טוב לתבוע את הלווה‬
‫שיפרע לו את החוב‪ ,‬או שהלוואה שניתנה ביום‬
‫להלכה נפסק להתיר למלווה לתבוע את הלווה‬ ‫טוב חלה עליה מגבלה הלכתית המונעת מהמלווה‬
‫לפרוע את ההלוואה‪ ,‬עם זאת היו אמוראים שרצו‬ ‫לתבוע את הלווה לפרוע אותה‪ ,‬אלא שעל הלווה‬
‫למלט את עצמם מחשש איסור‪ ,‬ולכן הם הגו רעיון‬ ‫לפרוע את חובו ללא תביעה מצד המלווה‪ ,‬והרקע‬
‫כיצד לבטח את ההלוואה באופן שהלווה יפרע להם‬ ‫לוויכוח זה הינו מחמת שבשבת אסרו חכמים‬
‫את החוב הגם שהם לא יתבעו אותו‪ ,‬והצעתו של‬ ‫להלוות מחשש שיטעו ויכתבו חלילה בשבת שטר‬
‫רבה בר עולא הייתה שהוא היה "מערים איערומי"‬ ‫על ההלוואה‪ ,‬ולמרות זאת התירו חכמים להלוות‬
‫[כלומר עושה בערמה]‪ ,‬ומפרש רש"י שהערמה של‬ ‫ביום טוב בכדי שלא נשבית את שמחת היום טוב‪,‬‬
‫רבה בר עולא הייתה שלאחר יום טוב הוא היה פונה‬ ‫ולכן סובר רב יוסף שההיתר להלוות היה בתנאי‬
‫ללווה ומבקש ממנו שישאיל לו חפץ‪ ,‬והוא היה‬ ‫שגם אחרי יום טוב המלווה לא ייתבע מהלווה‬
‫מעכב תחת ידו את החפץ ששאל מן הלווה לאחר‬ ‫לפרוע את ההלוואה אלא הלווה יפרע את ההלוואה‬
‫יום טוב עד שהלווה היה פורע לו את מה שהוא לווה‬ ‫מעצמו‪ ,‬כי אם נתיר לתבוע את הלווה יש מקום‬
‫ממנו ביום טוב‪ ,‬ורק אז היה רבה בר עולא משיב לו‬ ‫לחשש שהם יטעו ויכתבו חלילה ביום טוב שטר על‬
‫ההלוואה בכדי שיהיה למלווה אסמכתא לתביעתו‪,‬‬
‫את הפיקדון‪.‬‬