Page 224 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 224

‫משה‬  ‫'ה נףע ‪' -‬ט גשרי‬                          ‫מתנת‬          ‫דכר‬

‫הזוהר האומר שאין ראוי לבעל נפש לעשות‬           ‫מהמתבאר עד כאן עולה ששיטת‬
‫כן‪ ,‬ומדברי הרמב"ן בשם רב האי גאון ומדברי‬       ‫הרשב"א והמהרש"ל להתיר לעכב את‬
‫הר"י מיגאש והריטב"א עולה שאסור לעשות‬           ‫הפיקדון הנמצא תחת ידי בגין חוב שבעליו‬
                                               ‫חייב לי‪ ,‬אבל הקצות החושן הביא את דברי‬
                         ‫כן מעיקר הדין‪.‬‬

                                                     ‫עלה ג'‬

     ‫ראיות מהגמרא‬

‫לאחר שהבאנו את שיטות הראשונים‪ ,‬מהנכון להעמיק ולדון בכמה סוגיות‬
                                      ‫בגמרא שמהם דלו האחרונים הוכחות לנידון זה‪.‬‬

‫ואילו רבה סבור שאם לא נתיר למלווה לתבוע את‬                  ‫הוכחה א'‬
‫הלווה שיפרע לו את החוב אם כן אנשים יירתעו‬
‫מלהלוות זה לזה בחג ונשבית את שמחת יום טוב‪,‬‬           ‫הלוואת יום טוב‬
‫ואם כן מה הועילו חכמים במה שהתירו להלוות‬
‫ביום טוב והרי היתר זה לא ימומש‪ ,‬ובהכרח שלא‬     ‫בהגהות חכמת שלמה (על שולחן ערוך חושן‬
‫הטילו חכמים כל מגבלה בהיתר להלוות ביום טוב‬     ‫משפט סימן ד') הקשה על דברי הקצות החושן‬
‫ומותר למלווה לתבוע את הלווה לפרוע את החוב‪.‬‬     ‫מהגמרא בשבת (דף קמ"ח עמוד ב')‪ ,‬שם מבואר‬
                                               ‫שנחלקו רב יוסף ורבה האם אדם שהלווה לחבירו‬
              ‫הערמה‬                            ‫ביום טוב רשאי לאחר יום טוב לתבוע את הלווה‬
                                               ‫שיפרע לו את החוב‪ ,‬או שהלוואה שניתנה ביום‬
‫להלכה נפסק להתיר למלווה לתבוע את הלווה‬         ‫טוב חלה עליה מגבלה הלכתית המונעת מהמלווה‬
‫לפרוע את ההלוואה‪ ,‬עם זאת היו אמוראים שרצו‬      ‫לתבוע את הלווה לפרוע אותה‪ ,‬אלא שעל הלווה‬
‫למלט את עצמם מחשש איסור‪ ,‬ולכן הם הגו רעיון‬     ‫לפרוע את חובו ללא תביעה מצד המלווה‪ ,‬והרקע‬
‫כיצד לבטח את ההלוואה באופן שהלווה יפרע להם‬     ‫לוויכוח זה הינו מחמת שבשבת אסרו חכמים‬
‫את החוב הגם שהם לא יתבעו אותו‪ ,‬והצעתו של‬       ‫להלוות מחשש שיטעו ויכתבו חלילה בשבת שטר‬
‫רבה בר עולא הייתה שהוא היה "מערים איערומי"‬     ‫על ההלוואה‪ ,‬ולמרות זאת התירו חכמים להלוות‬
‫[כלומר עושה בערמה]‪ ,‬ומפרש רש"י שהערמה של‬       ‫ביום טוב בכדי שלא נשבית את שמחת היום טוב‪,‬‬
‫רבה בר עולא הייתה שלאחר יום טוב הוא היה פונה‬   ‫ולכן סובר רב יוסף שההיתר להלוות היה בתנאי‬
‫ללווה ומבקש ממנו שישאיל לו חפץ‪ ,‬והוא היה‬       ‫שגם אחרי יום טוב המלווה לא ייתבע מהלווה‬
‫מעכב תחת ידו את החפץ ששאל מן הלווה לאחר‬        ‫לפרוע את ההלוואה אלא הלווה יפרע את ההלוואה‬
‫יום טוב עד שהלווה היה פורע לו את מה שהוא לווה‬  ‫מעצמו‪ ,‬כי אם נתיר לתבוע את הלווה יש מקום‬
‫ממנו ביום טוב‪ ,‬ורק אז היה רבה בר עולא משיב לו‬  ‫לחשש שהם יטעו ויכתבו חלילה ביום טוב שטר על‬
                                               ‫ההלוואה בכדי שיהיה למלווה אסמכתא לתביעתו‪,‬‬
                                 ‫את הפיקדון‪.‬‬
   219   220   221   222   223   224   225   226   227   228   229