Page 220 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ה נףע ‪' -‬ט גשרי‬ ‫מתנת‬ ‫רכ‬

‫עיכוב הפיקדון‬ ‫עלה א'‬

‫והינו מחוסר אמנה‪ ,‬והזוהר מדמה זאת להנהגתו של‬ ‫בספר ים של שלמה (בבא קמא פרק המניח‬
‫הקדוש ברוך עם ברואיו‪ ,‬כי הרי אנו בעניינו מחמת‬ ‫סוף סימן ה') כתב שלמרות שאסור לאדם לדון דין‬
‫עוונותינו חייבים את נשמתנו להקדוש‪-‬ברוך‪-‬הוא‪,‬‬ ‫לעצמו ולתפוס חפץ מרשות חבירו מתוך תואנה‬
‫וכשמגיע הלילה אנו שוכבים לישון ומוסרים את‬ ‫שחבירו חייב לו ממון‪[ ,‬הנחה השנויה במחלוקת‬
‫נשמתנו להקדוש‪-‬ברוך‪-‬הוא לפיקדון עד הבוקר‬ ‫הפוסקים כמתבאר מדברי הרמ"א שולחן ערוך‬
‫וכמו שכתוב "בידך אפקיד רוחי" (תהילים ל"א‬ ‫חושן משפט סימן ד']‪ ,‬אבל אם החפץ כבר נמצא‬
‫ו')‪ ,‬ולמרות שאנו חייבים להקדוש‪-‬ברוך‪-‬הוא את‬ ‫ברשותו כמשכון או כפיקדון מותר לו לכתחילה‬
‫נשמתנו‪ ,‬הקדוש ברוך לא מנצל את ההזדמנות‬ ‫לעכב את החפץ לעצמו אם בגין כך הוא יצליח‬
‫שנשמתנו אצלו בפיקדון בכדי לגבות מעמנו את‬ ‫להציל ממון ששייך לו‪ ,‬כי מכיוון שאינו עושה כל‬
‫חובתנו אליו‪ ,‬אלא הוא מחזיר לנו בכל בוקר את‬ ‫פעולה פיזית ברשותו של חבירו אלא הוא רק מעכב‬
‫בשב ואל תעשה את ממונו של חבירו אצלו‪ ,‬לכן אין‬
‫נשמתנו‪.‬‬ ‫זה בכלל האיסור לעשות דין שלא במסגרת בית‬

‫והוא מה שאנו אומרים בכל בוקר "מודה אני‬ ‫הדין‪.‬‬
‫לפניך מלך חי וקים‪ ,‬שהחזרת בי נשמתי בחמלה‪,‬‬
‫רבה אמונתך"‪ ,‬כלומר שאנו מודים להקדוש‪-‬ברוך‪-‬‬ ‫ואכן לדבריו גם לאוריאל מותר לעכב בעבור‬
‫הוא על כך שבחמלתו החזיר לנו את נשמתנו מחמת‬ ‫פירעון חובותיו של זמיר את הכסף שנתן לו זמיר‬
‫שגדולה היא אמונתו של בורא העולם‪ ,‬וביתר פירוט‬ ‫כמקדמה‪ ,‬כי הרי גם כאן אוריאל לא פולש לרשותו‬
‫נזכר זה בתפילה שחיבר רבי שמעיהו ונדפסה‬ ‫של זמיר ונוטל משם כסף בתמורה לחובותיו של‬
‫בסידורים לאמרה בבוקר לפני תפילת השחר‬ ‫זמיר‪ ,‬אלא זמיר הוא זה שנתן לאוריאל את הכסף‬
‫"הנאמן בפיקדונו יחזירנה לו כרצונו‪ ,‬איש לא גווע‬ ‫כמקדמה לרכישת סחורה חדשה‪ ,‬ואילו אוריאל‬
‫בעוונו‪ ,‬ויהי ערב ויהי בוקר"‪ ,‬כלומר שהקדוש‪-‬ברוך‪-‬‬ ‫מעכב אצלו את הכסף כפירעון לחוב קודם שזמיר‬
‫הוא נאמן על הפיקדון שאנו נותנים לו כל לילה‪,‬‬
‫ומחזיר לנו ברצונו את נשמתנו מידי בוקר‪ ,‬למרות‬ ‫חייב לו‪.‬‬
‫שאנו חייבים לו אותה מחמת עוונותינו‪ ,‬ואיש לא‬
‫רבה אמונתך‬
‫מת מחמת עוונו‪ ,‬אלא ויהי ערב ויהי בוקר‪.‬‬
‫אמנם מפורסמים דברי הזוהר (פרשת במדבר)‬
‫ותמצית דברי הזוהר הובאו בספר קצות החושן‬ ‫שכתב שאדם שקיבל מחבירו פיקדון אין לו לעכב‬
‫(סימן ד')‪ ,‬ומפני כן כתב הקצות החושן שכל בעל‬ ‫אצלו את הפיקדון כפירעון לחוב אף על פי שחבירו‬
‫נפש ירחיק את עצמו מלעשות כן‪ ,‬ולפי זה לכאורה‬ ‫חייב לו כסף שהינו יותר מערך הפיקדון‪ ,‬ואם‬
‫אם אוריאל הינו בעל נפש וחפץ להיות מאנשי‬ ‫אנו נראה בן אדם שעושה כן ומחזיק לעצמו את‬
‫אמנה‪ ,‬אין ראוי לו שיחזיק את הכסף שקיבל מזמיר‬ ‫הפיקדון שחבירו נתן לו כפירעון לחוב שחבירו חייב‬
‫לו‪ ,‬עלינו לבדוק אחריו כי בוודאי איננו מזרע קדוש‬
‫כמקדמה בשביל פירעון לחוב שזמיר חייב לו‪.‬‬