Page 215 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 215
וטר משה הנמאנ הקסיע מתנת
היא קיבלה את זה ביושר על עמידתה בתנאי העבודה ,אלא עליה להעביר את הכסף
לר.ג .והצוות שלו ,כי הרי הם כבר שילמו לה על "עבודתה" טבין ותקילין ,ואם כן מה
שקיבלה מהמפעל לא שלה הוא אלא שלהם הוא.
דעת תורה
ואכן בהגיון ניתן לצדד לכאן ולכאן ,להעניק בנדיבות לב לגב' נ.ע .משכורת
כפולה ,או לתבוע ממנה בתוקף להשיב את הכסף ,אך מן העניין לראות את דברי
הגמרא במסכת ראש השנה דף כ"ב עמוד ב' ,ולבדוק האם ניתן לפשוט את הנידון
שלנו מדברי הגמרא [הוכחת הרב יואל פרידמן שליט"א].
אך מה נעשה וחידושה של הלבנה עדיין לא עדות מקורית
נראה בשבת ,עובדה זו לא בלבלה את הבייתוסיים,
והם הגו רעיון לשכור שני עדי שקר שיעידו שראו במשנה בתחילת פרק שני של ראש השנה
את הלבנה בחידושה ,ובית הדין שעד אז לא היה למדנו שבראשונה היו מקבלים עדות החודש
מסנן את העדים יקבל את עדותם וראש חודש ניסן מכל אדם ,וכל שני אנשים שהיו באים לסנהדרין
ומעידים לפניהם שראו את חידושה של הלבנה
יחול בשבת. הם היו מוחזקים כאנשים כשרים והיו בית הדין
אך מן השמים עיכבו בידם כאשר אמנם אחד מקדשים את החודש על סמך עדותם.
מהעדים היה משלהם ושיתף עמם פעולה ,אך
השני היה "משלנו" ובכדי למנוע את המזימה הוא אבל אירע מעשה ששינה את הגישה הקלה
הביע הסכמה להעיד תמורת מאתים זוז ,ואכן לקבלת העדים ,והוחלט שמעתה לא מקבלים עדות
שני העדים באו לפני הסנהדרין ,הראשון שהיה על חידוש הלבנה אלא אם כן ישנה אסמכתא שאכן
"בייתוסי" העיד עדות שקר ויצא ,ואילו השני פתח
בעדותו ואמר" :עולה הייתי במעלה אדומים וראיתי האנשים עדים כשרים.
את הלבנה כשהיא רבוצה בין ב' סלעים ,ראשה
דומה לעגל ,אזניה לגדי ,וקרניה לצבי ,וזנבה מונחת ומה הביא את החכמים לקבל החלטה זו ,היה
בין ירכתיה ,הצצתי בה ונרתעתי ונפלתי לאחורי", זה בשנה שחל ל' אדר בשבת וה"בייתוסיים" (כת
[ויעוין במהרש"א שמילים אלו אינן הומור בלבד, של קראים מתקופת המשנה) התאוו שראש
אלא רמוז בהם סודות גדולים על מצבו העגום של חודש ניסן יהיה בשבת ,בכדי שגם חג הפסח יחול
עם ישראל בתקופה המדוברת] ,וכאות להוכחה בשבת ,באופן שהקרבת העומר הנעשית בט"ז ניסן
על עדותו שלף העד את המאתיים זוז וחשף את המכונה בתורה "למחרת השבת" [ופירושו למחרת
חג הפסח] יהיה ביום ראשון שלדעת הקראים לזה
מקורות המימון של המזימה -כת הבייתוסיים. התכוונה תורה באמרה להקריב העומר למחרת
השבת דהיינו ביום ראשון.