Page 216 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 216

‫משה‬  ‫'ה נףע ‪' -‬ח גשרי‬                          ‫מתנת‬  ‫זטר‬

‫הדברים בצורה שמיד ניכר השקר שבעדות‪ ,‬ולכן זה‬    ‫אמרו החכמים אנו מעניקים לך את המאתיים‬
‫נחשב שהוא לא השלים את תנאו‪ ,‬כי הרי המשימה‬      ‫זוז‪ ,‬ושולחיך ימתחו על העמוד לקבלת עונשם‪,‬‬
‫שהוטלה עליו על ידי הבייתוסיים היתה להעיד‬       ‫ומאותו היום התקינו שאין לקבל עדות על חידוש‬
‫עדות שתטעה את בית דין להחליט לקדש את‬
‫החודש‪ ,‬והוא לא עשה כן אלא העיד עדות שהיתה‬                    ‫הלבנה אלא מן האנשים המוכרים‪.‬‬
‫מזויפת מתוכה וכל שומעיה הבינו מידית שמדובר‬
‫כאן בתעלול בלבד‪ ,‬ולכן במקרה זה לולא כוח הבית‬   ‫אנו רואים שלמרות שהעד פעל כנגד מטרת‬
‫דין להעניק לו את שכרו‪ ,‬לא היה מגיע לו כל שכר‬   ‫שולחיו עם זאת הוא היה זכאי ליטול את משכורתו‪,‬‬
                                               ‫מאחר והוא ביצע את עבודתו כלומר שהוא העיד‬
                                    ‫על עדותו‪.‬‬
                                                              ‫לפני הסנהדרין על חידוש הלבנה‪.‬‬
           ‫העיקר המטרה‬
                                               ‫ואם כן גם גב' נ‪.‬ע‪ .‬שעשתה את עבודתה כראוי‪,‬‬
‫אך יתכן לדמות את הנידון שלפנינו לדברי‬          ‫למרות שפעלה כנגד בעלי המפעל‪ ,‬היא זכאית‬
‫הרשב"א בתשובות (חלק ג' תשובה ה') הדן על‬
‫מקרה שראובן השתלט על הנכס של שמעון ואחר‬                                  ‫לקבל את משכורתה‪.‬‬
‫משא ומתן הסכים שמעון לחתום על שטר שמקנה‬
‫את הקרקע לראובן בתמורה לפיצוי מסוים שיינתן‬                 ‫מענק מיוחד‬
‫לו בעבור כתיבת השטר‪ ,‬ואחר ששמעון קיבל‬
‫את הפיצוי וחתם על השטר‪ ,‬טען שמעון שנוסח‬        ‫אבל בעיון בפירוש רש"י על הגמרא אנו רואים‬
‫השטר איננו תקף מבחינה הלכתית‪ ,‬ולמרות זאת‬       ‫להיפך שהעד לא היה זכאי לקבל את משכורתו‪ ,‬כי‬
‫איננו צריך להחזיר לראובן את כסף הפיצוי כי הרי‬  ‫רש"י מפרש שמענקם של החכמים לעד היה מדין‬
‫הוא קיים את הסיכום שביניהם וחתם על השטר‪,‬‬
‫ומה שהשטר איננו בר תוקף אין זה מחסר בקיום‬          ‫הפקר בית דין‪ ,‬מכיוון שהעד לא השלים תנאו‪.‬‬

                                       ‫התנאי‪.‬‬  ‫הרי מפורש ברש"י שמכיוון שהעד לא עמד‬
                                               ‫בתנאי ההסכם עם שולחיו וגילה את קלונם לפני‬
‫והרשב"א בתשובתו פסק ששמעון חייב‬                ‫החכמים‪ ,‬לכן איננו זכאי לקבל את שכרו‪ ,‬אלא‬
‫להחזיר את כסף שקיבל עבור הסכמתו לחתום על‬       ‫מחמת "הפקר בית דין"‪ ,‬ואם כן גם גב' נ‪.‬ע‪ .‬שפעלה‬
‫השטר‪ ,‬כי אנו אומדים את דעתו של ראובן שלא‬       ‫כנגד מעסיקיה‪ ,‬איננה זכאית ליטול את משכורתה‪.‬‬
‫נתן את הכסף לשמעון אלא על מנת שיקנה לו את‬
‫הקרקע‪ ,‬ואין די בחתימה על השטר כדי שיחשב‬        ‫אך עדיין ניתן לומר שמקרה זה איננו דומה‬
                                               ‫למקרה של הגב' נ‪.‬ע‪ .‬כי הגב' נ‪.‬ע‪ .‬מילאה את כל‬
                                 ‫כקיום התנאי‪.‬‬  ‫חובתה ביחס למעסיקיה‪ ,‬והיא עבדה בחריצות‬
                                               ‫וזריזות כנדרש‪ ,‬ועובדה זו מהוה עילה לקבלת‬
‫למדנו מתשובתו של הרשב"א שקיום התנאי‬            ‫המשכורת‪ ,‬ורק שהוסיפה מן הצד "עבודה נוספת"‬
‫כלשונו איננו מהוה עילה מספקת לקבל את‬           ‫בהדלפת מידע חסוי מהמפעל לתקשורת‪ ,‬אבל‬
‫המשכורת‪ ,‬אלא רק כאשר הדברים בוצעו כפי‬          ‫אין זה מגרע מעבודתה עבור המפעל‪ ,‬והיא אכן‬
‫כוונתו ומטרתו של המעביד‪ ,‬ולכן חתימה על השטר‬
                                                             ‫השלימה מצידה את תנאי ההסכם‪.‬‬

                                               ‫בשונה מהעד שנשלח על ידי הבייתוסיים‬
                                               ‫שעדותו אינה נחשבת כלל כעדות‪ ,‬והוא הציג את‬
   211   212   213   214   215   216   217   218   219   220   221