Page 222 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ה נףע ‪' -‬ט גשרי‬ ‫מתנת‬ ‫בכר‬

‫החושן על פי הזוהר‪ ,‬אלא שאסור לעשות כן מעיקר‬ ‫[לא היו דברים מעולם]‪ ,‬כלומר שיהיה לראובן‬
‫הדין‪.‬‬ ‫נאמנות בבית דין על תביעתו כנגד שמעון כי אם‬
‫הוא היה שקרן הוא היה יכול לכבוש תחת ידו את‬
‫שיטת הר"י מיגאש‬ ‫הפיקדון שקיבל משמעון ולטעון להד"ם‪ ,‬וכאשר‬
‫בית דין רואים שראובן אינו עושה כן אלא מתנהג‬
‫ובשיטה מקובצת (בבא מציעא דף ו' עמוד א')‬ ‫ביושר וכנות ומודה על האמת שאכן יש תחת ידו‬
‫הביא מהרב ר' יוסף הלוי אבן מיגש [הר"י מיגאש]‬ ‫פיקדון ששייך לשמעון אלא שלטענתו הוא מעכב‬
‫לאסור על אדם ליטול פיקדון שיש אצלו מחבירו‬ ‫זאת תחת ידו מחמת ששמעון חייב לו כסף‪ ,‬בית‬
‫כפירעון על חוב שהוא חייב לו‪ ,‬והר"י מיגאש מדמה‬ ‫דין יראו את ראובן כאדם נאמן וישר ולכן הם‬
‫אדם העושה כן לחמסן‪ ,‬שהרי כידוע יש איסור‬ ‫יקבלו את דבריו‪ ,‬ויכפו את שמעון לפרוע לראובן‬
‫לגנוב ויש איסור לחמוס‪ ,‬שהנוטל דבר של אחר‬
‫שלא מידיעתו ורצונו הוא הנקרא גנב‪ ,‬ואילו הנוטל‬ ‫את החוב‪.‬‬
‫דבר של אחר שלא מרצונו‪ ,‬אך מותיר לו תשלום על‬
‫הגנבה לזה יקרא חמסן‪ ,‬וממילא המעכב לעצמו את‬ ‫אמנם כמובן לא תהיה תועלת לראובן מעיכוב‬
‫הפיקדון שחבירו הפקיד אצלו בגלל חוב שחבירו‬ ‫הפיקדון אלא רק אם לשמעון אין כל דרך להוכיח‬
‫חייב לו‪ ,‬אף שאיננו גנב כי הרי נטילת הפיקדון היא‬ ‫שיש לו פיקדון אצל ראובן‪ ,‬אבל אם יש לשמעון‬
‫כתמורה לחוב‪ ,‬אבל הרי הוא חמסן כי הרי חבירו לא‬ ‫הוכחה שיש לו פיקדון אצל ראובן ממילא לא‬
‫היה חייב לו את החפץ הזה שהוא עיכב רק היה חייב‬ ‫תהיה לראובן כל תועלת מעיכוב הפיקדון‪ ,‬כי הואיל‬
‫לו ממון‪ ,‬וממילא ההחלטה לעכב את החפץ הזה‬ ‫ולשמעון ישנם הוכחות שיש אצל ראובן פיקדון‬
‫כתמורה לחוב זוהי החלטה שרירותית של מעכב‬ ‫השייך לו‪ ,‬וממילא גם אם ראובן ירצה לשקר לא‬
‫הפיקדון ולכן הרי הוא בכלל חמסן‪ ,‬כי רק לבעלים‬ ‫יהיה יכול לטעון להד"ם‪ ,‬כך שלא תהיה לבית דין‬
‫יש את הזכות להחליט שחפץ פלוני יהיה כתמורה‬ ‫כל בסיס והוכחה על יושרו ונאמנותו של ראובן‬
‫ולכן לא תהיה כל עילה לחייב את שמעון לפרוע‬
‫לחוב‪.‬‬ ‫לראובן את החוב‪ ,‬ולא תהיה לראובן כל תועלת‬
‫מעיכוב הפיקדון תחת ידו‪ ,‬ומפני כן במקרה זה על‬
‫ונמצא שדעתו של הר"י מיגאש כשיטת רב האי‬ ‫ראובן להחזיר לשמעון מידית את הפיקדון ואין לו‬
‫גאון שאסור מעיקר הדין לעכב את הפיקדון בעבור‬ ‫כל היתר לעכב את הפיקדון תחת ידו כגוביינא על‬
‫חוב‪ ,‬אלא שרב האי גאון ביאר את האיסור מחמת‬ ‫החוב‪ ,‬כי אם יעשה כן הרי הוא עושה דין לעצמו‬
‫שהרי זה כעושה דין לעצמו ובמקרה כזה לא הותר‬
‫לאדם לעשות דין לעצמו ורק לבית דין יש את‬ ‫דבר המנוגד להלכה‪.‬‬
‫הסמכות לעשות זאת‪ ,‬ואילו הר"י מיגאש ביאר את‬
‫הרי שדעתו של רב האי גאון היא שאין כל היתר‬
‫האיסור מחמת שפעולה כזאת הינה בכלל חמס‪.‬‬ ‫לעכב את הפיקדון בשביל לגבות מזה את החוב‪ ,‬ואף‬
‫הרמב"ן לאחר שהוא מצטט את דברי רב האי גאון‬
‫שיטת הריטב"א‬ ‫הוא מסכים עם הדברים וכותב שהם נכונים‪ ,‬ואמנם‬
‫לדבריהם איסור זה איננו רק הנהגה הראויה לבעל‬
‫ובבית יוסף (חושן משפט סימן פ"ג) כתב בשם‬ ‫נפש ומחמת חיסרון באמינות כמו שכתב הקצות‬
‫שו"ת הריטב"א (סימן קפ"ה) שאם ראובן הפקיד‬