Page 226 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 226

‫משה‬  ‫'ה נףע ‪' -‬ט גשרי‬                          ‫מתנת‬  ‫וכר‬

‫מהווה סתירה לדברי הזוהר‪ ,‬וכפי שדייקנו מתשובת‬   ‫את החפץ שתחת ידו בגין החוב שבעליו חייב לו‪,‬‬
‫הריטב"א וכמפורש בדבריו בחידושים על מסכת‬        ‫והוא לא סבר כדברי החכמת שלמה שביאר ששם‬
‫שבת (דף קמ"ח עמוד ב')‪ ,‬וסתירה זו מעוררת‬        ‫הדין היה שונה מחמת שלכתחילה על דעת כן רבה‬

                  ‫תהייה בשיטתו של הריטב"א‪.‬‬                            ‫בר עולא נטל את החפץ‪.‬‬

       ‫עיכוב לעומת השתמשות‬                              ‫עיכוב מחמת הספק‬

‫ואולי יש כאן חילוק בסיסי בין הדברים‪ ,‬כי יתכן‬   ‫ועיין בשו"ת הריטב"א (סימן נ"ח) שנשאל על‬
‫והריטב"א לא התיר אלא לעכב את החפץ בגלל‬         ‫מקרה שראובן משכן לשמעון כלי‪ ,‬וכשבא לפדותו‬
‫החוב‪ ,‬אבל להשתמש בפיקדון כגוביינא וכפירעון‬     ‫טוען כנגדו שמעון שהיות ובעבר הוא השאיל‬
‫לחוב את זה יתכן שגם הריטב"א יאסור‪ ,‬והרי רבה‬    ‫לראובן בהמה ומיד כשהוא החזיר לו את הבהמה‬
‫בר עולא לא השתמש בפיקדון כפירעון לחוב אלא‬      ‫היא מתה‪ ,‬וטוען שמעון שכנראה הבהמה מתה‬
‫רק עיכבו עד שהלווה יפרע את חובו‪ ,‬וכמו שפירש‬    ‫מחמת שראובן לא טיפל בה כראוי‪ ,‬ולכן הוא רוצה‬
‫שם רש"י "לוקח ממנו שום חפץ ומעכבו"‪ ,‬ועל זה‬     ‫עכשיו לעכב את הכלי שקיבל כפיקדון מראובן‬
‫כתב הריטב"א שיש ללמוד מכאן להתיר לעכב‬          ‫כתשלום על הבהמה שמתה מחמת פשיעתו של‬
‫חפץ שהגיע לידי המלווה בעבור חוב שבעליו‬         ‫ראובן‪ ,‬וענה להם הריטב"א שלא מועילה התפיסה‬
‫של החפץ חייב לו‪ ,‬ולא הוזכר בריטב"א כל היתר‬     ‫אלא כשיש לתופס טענת ברי ולא כמקרה הזה‬
‫להשתמש בפיקדון כפירעון לחוב‪ ,‬וגם הריטב"א‬       ‫שאינו יודע בצורה ברורה שראובן פשע בטיפול‬
‫בשו"ת (בסימן נ"ח) עוסק בנידון אם אפשר לעכב‬     ‫בבהמה‪ ,‬אלא ששמעון משער שראובן לא טיפל‬
‫את הפיקדון עד הפירעון‪ ,‬אבל הריטב"א בשו"ת‬       ‫כראוי בבהמה‪ ,‬ומכיוון שאין לשמעון אלא טענה‬
‫(בסימן קפ"ה) עוסק במקרה שלוי רצה ליטול את‬      ‫מסופקת אין בה מספיק עילה לעיכוב הפיקדון‬
‫הפיקדון בשביל פירעון לחוב‪ ,‬ולכן הריטב"א אסר‬    ‫תחת ידו‪ ,‬ומשמע בריטב"א שאם שמעון היה טוען‬
‫לו לעשות כך‪ ,‬וזה ודאי סייעתא לדברי הזוהר וכמו‬  ‫בבירור שראובן חייב לו כסף הוא היה רשאי לעכב‬

                         ‫שכתב בקצות החושן‪.‬‬                              ‫את הפיקדון תחת ידו‪.‬‬

              ‫הוכחה ב'‬                                ‫מבוכה בשיטת הריטב"א‬

    ‫שאל שור ונמצא נגחן‬                         ‫ומכל זה מתבאר שדעתו של הריטב"א היא‬
                                               ‫שאין כל מניעה לעכב את הפיקדון בגין חוב שבעליו‬
‫הגאון רבי ישראל זאב גוסטמאן זצ"ל בספרו‬         ‫חייב לתופס‪ ,‬וזה שלא כדברי הקצות החושן שלמד‬
‫קונטרסי שיעורים על מסכת בבא קמא (שיעור‬         ‫מהזוהר שלא ראוי לעכב את הפיקדון בגלל החוב‪,‬‬
‫ט"ו אות י"ג) הביא ראיה נוספת בנושא מהגמרא‬      ‫והפלא הוא שהקצות החושן כתב שיש פנים לדברי‬
‫במסכת בבא קמא (דף מ' עמוד ב')‪ ,‬שם הגמרא‬        ‫הזוהר בתורת הנגלה [וכמו שכתבנו לעיל בעלה ב']‪,‬‬
‫עוסקת במקרה שאחד השאיל לחבירו שור‬              ‫וציין לדברי הריטב"א בחידושיו לכתובות‪ ,‬והבאנו‬
‫והשואל לא ידע שלשור כבר יש עבר 'מפואר' והינו‬   ‫לדבריו סימוכין משו"ת הריטב"א (בסימן קפ"ה)‪,‬‬
‫שור המועד לנגוח‪ ,‬שבשונה משור תם שעדיין לא‬      ‫ואילו כאן אנו רואים בהיפך ששיטת הריטב"א‬
   221   222   223   224   225   226   227   228   229   230   231