Page 230 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 230

‫משה‬  ‫'ה נףע ‪' -‬ט גשרי‬                           ‫מתנת‬          ‫רל‬

‫החובות‪ ,‬הוא הדין שיהיה מותר לשומר לעכב את‬       ‫שהוא זה שיקבל מיעקב את הכסף‪ ,‬ולכאורה אינו‬
‫הפיקדון לצורך גוביינא על חוב שחייב לו בעליו של‬  ‫מובן מדוע שלא נאמר ששמעון היורש הוא הראוי‬
‫הפיקדון‪ .‬וכל זה שלא כדברי הקצות החושן הסבור‬     ‫לקבל את הכסף ואילו שאר התובעים אין להם‬
‫שמחובתו של השומר להשיב את הפיקדון לבעלים‬        ‫כל שיג ושיח עם השומר אלא עליהם לתבוע את‬
‫ואין לו כל היתר להשתמש בפיקדון עבור גוביינא‬     ‫היורש‪ ,‬אלא אנו רואים ממשנה זו שמאחר ויש‬
                                                ‫ליעקב בעלי חובות אם כן השומר רשאי להעביר‬
                  ‫לחוב שחייב לו בעלי הפיקדון‪.‬‬   ‫את הכסף לבעלי החובות לצורך פירעון החוב‪ ,‬ולכן‬
                                                ‫גם ללאה אשתו של יעקב וגם לדוד יש עילה לתבוע‬
‫אך אולי יש לדחות ראיה זו ולומר שכל‬
‫מחויבותו של השומר אינה אלא לאבא מכיוון שהוא‬                        ‫את הכסף שנמצא אצל משה‪.‬‬
‫זה שמסר לידו את הפיקדון‪ ,‬אבל כלפי היורש אין‬
‫לו כל מחויבות‪ ,‬ולכן רק כאשר אנו עוסקים במקרה‬    ‫ולפי זה טוען בעל ה"מילואי חושן" שהוא הדין‬
‫שמוסר הפיקדון נפטר אז יש דיון למי להחזיר את‬     ‫שיהיה מותר לשומר לעכב את הכסף לעצמו לצורך‬
‫הפיקדון אם ליורש או לשאר בעלי החובות‪ ,‬אבל‬       ‫גוביינא עבור חוב שחייב לו הבעלים‪ ,‬כי הרי אין שום‬
‫כאשר מוסר הפיקדון עודנו חי יתכן שבמקרה זה‬       ‫סברא שיגרע כוחו של השומר מכוחם של שאר‬
‫מחויבותו של השומר הינה להשיב את הפיקדון לזה‬     ‫בעלי החובות‪ ,‬ולכן כשם שיש להוכיח ממשנה זו‬
                                                ‫שבעל חוב רשאי לעכב את הפיקדון בעבור בעלי‬
                                 ‫שמסרה בידו‪.‬‬

                                                      ‫עלה ד'‬

     ‫סיכום השיטות‬

‫נמצא שישנם חמש שיטות בקדמונים בנידון האם מותר לאדם לעשות דין‬
   ‫לעצמו על ידי שיעכב ברשותו פיקדון שהופקד אצלו כתמורה לחוב שחייבים לו‪:‬‬

‫ג	‪ .‬עוד כתב הקצות החושן שיש פנים לדברי הזוהר‬    ‫א	‪ .‬לשיטת הים של שלמה הדבר מותר [עלה א']‪,‬‬
‫בתורת הנגלה מהמבואר בחידושי הריטב"א‬             ‫וכדבריו מוכח מדברי הרשב"א (שו"ת הרשב"א‬
‫בכתובות דף פ"ד עמוד ב' וכנראה כוונתו‬            ‫חלק ב' סימן ק"ג)‪[ ,‬עלה ב']‪ ,‬וכן מפורש‬
‫למובא בפוסקים בשם הריטב"א (בית יוסף‬             ‫בחידושי הריטב"א בשבת דף קמ"ח עמוד ב'‪,‬‬
‫סימן פ"ג בשם שו"ת הריטב"א סימן קפ"ה‪,‬‬
‫וכן הוא בש"ך סימן נ"ח ס"ק ט') שמחובתו‬                            ‫ובשו"ת סימן נ"ח‪[ .‬עלה ג']‪.‬‬
‫של השומר לעשות השבה גמורה‪ ,‬ואם כן שום‬
‫טענה לא מצדיקה את עיכוב הפיקדון בידי‬            ‫ב	‪ .‬אמנם הקצות החושן (סימן ד') למד מדברי‬
‫השומר‪ ,‬ולדבריהם איסור זה הינו מעיקר הדין‪.‬‬       ‫הזוהר (פרשת במדבר) שאין ראוי לבעל נפש‬
                                                ‫לעשות כן‪ ,‬והעושה כן יש לבדוק אחריו האם‬
                                 ‫[עלה ב']‪.‬‬      ‫הינו מזרע קדוש‪ ,‬והרי הוא מחוסר אמנה‪[ .‬עלה‬

                                                                                      ‫א']‪.‬‬
   225   226   227   228   229   230   231   232   233   234   235