Page 131 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 131

‫אלק‬  ‫משה‬  ‫הנמאנ הקסיע‬                          ‫מתנת‬

     ‫בהתחכמותו‪ ,‬ואכן יוכל לתבוע מהמוכר החזר של‬
                                                        ‫‪.$200‬‬

     ‫ועוד התלבטו האם במעשיו של הלקוח יש משום‬
     ‫תרמית‪ ,‬כי הרי מלכתחילה לא התכוון לשלם ‪,$1400‬‬

                            ‫ואם כן יתכן ולא ראוי לעשות כן‪.‬‬

     ‫ונלבן הדברים מתוך עיון בסוגיית הגמרא ודברי הפוסקים‪.‬‬

‫שם‪ ,‬שישנם אופנים שיכול לתבוע את החזר‬           ‫בגמרא בבא בתרא דף ע"ח עמוד א' "כי אמור‬
                                     ‫האונאה‪.‬‬   ‫רבנן אונאה וביטול מקח בכדי שהדעת טועה‪ ,‬אבל‬
                                               ‫בכדי שאין הדעת טועה לא‪ ,‬אימור מתנה יהב ליה"‪,‬‬
      ‫קנו ביוקר כדי לתבוע הונאה‬                ‫כלומר שההלכה שהמתאנה יכול לתבוע אונאה‬
                                               ‫וביטול מקח‪ ,‬לא נאמרה אלא בטעות שבני אדם‬
‫בגמרא במסכת בבא מציעא דף נ"א עמוד‬              ‫עלולים לטעות בה‪ ,‬אבל אם מדובר במחיר מופקע‬
‫א' מסופר על אדם שהציע "ורשכי" (קישורי‬          ‫ביותר‪ ,‬דלא יתכן שטעה בזה‪ ,‬כגון מוכר מכולת‬
‫משי) למכירה והוא הכריז שמחירם שש‪ ,‬בו בזמן‬      ‫שמכר ככר לחם ב‪ ,₪ 20-‬בודאי הלקוח ששילם‬
‫שמחירם האמיתי לא היה אלא חמש‪ ,‬אבל אם‬           ‫סכום זה לא טעה‪ ,‬אלא ידע שיש כאן אונאה‪,‬‬
‫הביאו לו חמש וחצי‪ ,‬הוא היה מוכן ל"התפשר" על‬    ‫ולמרות זאת הסכים למכר‪ ,‬משום שנתכוון לתת‬
‫מחיר זה‪ ,‬היה שם אדם שאמר‪ ,‬אם אנסה להתפשר‬
‫עמו על חמש וחצי‪ ,‬תהיה זו אונאה פחות משישית‬                        ‫היתרה למוכר בתורת מתנה‪.‬‬
‫(כי הרי המחיר היה חמש‪ ,‬וחמש וחצי זה אונאה רק‬
‫בעשירית מהמחיר) על כן אני ישלם לו שש‪ ,‬וכך‬      ‫וכן נקט לדינא הרא"ש בתשובות (כלל ק"ב‬
‫תהיה זו אונאה של שישית ואוכל לחזור ולתבוע‬      ‫סימן ד') "וגם אם זלזל במכירתו יותר מכדי שהדעת‬
‫אותו בדין שישיב לי השישית‪ ,‬ונמצא ששילמתי רק‬
                                                            ‫נוטה‪ ,‬אינו יכול לחזור כי ידע ומחיל"‪.‬‬
                           ‫חמש‪ ,‬ואכן כך עשה‪.‬‬
                                               ‫ולכאורה מתבאר מהלכה זו שכל דין אונאה‬
‫אך אחר כך כשהגיע לרבא‪ ,‬אמר לו רבא‬              ‫נאמר רק כאשר המתאנה לא היה מודע לאונאה‪,‬‬
‫שבמקרה הזה לא יוכל לתבוע אונאה‪ ,‬כי תביעת‬       ‫אבל אם המתאנה ידע‪ ,‬אנו אומרים שוודאי שהוא‬
‫אונאה זה רק כשקונים מסוחר‪ ,‬אבל כשקונים מבעל‬    ‫התכוון ליתן את היתרה בתורת מתנה‪ ,‬ואם כן‬
‫בית‪ ,‬כלומר אדם שנאלץ למכור נכסיו‪ ,‬בזה אין‬      ‫במקרה שלפנינו כיון שהלקוח ידע שיש כאן‬
‫תביעת אונאה‪ ,‬כי חפציו של האדם חביבים עליו‪,‬‬     ‫הונאה‪ ,‬וכמו שהודה בעצמו באזני קובי‪ ,‬אם כן‬
                                               ‫באופן כזה לא תאמר ההלכה שיכול לתבוע את‬
                       ‫ואינו מוכרם אלא ביוקר‪.‬‬
                                                                               ‫החזר האונאה‪.‬‬
‫ובהמשך הגמרא מובא מקרה דומה על אדם‬
‫שהציע למכור "כיפי" (נזמים) בשישים‪ ,‬בו בזמן‬     ‫אך מנגד ישנה גמרא מפורשת שם מובאים‬
                                               ‫מקרים הדומים לכאורה למקרה שלפנינו‪ ,‬ומפורש‬
   126   127   128   129   130   131   132   133   134   135   136