Page 132 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ה נףע ‪' -‬א גירש‬ ‫מתנת‬ ‫בלק‬

‫שהונה‪ ,‬אינו יכול לתבוע הונאתו‪ ,‬ואילו בגמרא‬ ‫שמחירם האמיתי אינו אלא חמישים‪ ,‬אך הסכים‬
‫בבא מציעא מוכח שאע"פ שידעו הקונים שיש‬ ‫להתפשר על חמישים וחמש‪ ,‬והיה אדם שבכדי‬
‫כאן אונאה‪ ,‬זה לא מהוה מניעה מלתבוע החזר על‬ ‫שיוכל לתבוע אונאה הסכים לשלם לו שישים‪ ,‬אך‬
‫אחר כך כשבא לפני רב חסדא לתבוע הונאתו‪ ,‬אמר‬
‫האונאה‪.‬‬ ‫לו רב חסדא שאין דין אונאה אצל בעל הבית המוכר‬

‫יישוב לסתירה‬ ‫נכסיו‪.‬‬

‫בתמיהה זו כבר נתקשו בה הפוסקים‪ ,‬וביארו‬ ‫סתירת הסוגיות‬
‫בכמה אופנים‪:‬‬
‫המורם מסוגיא זו‪ ,‬שבמקרה כמו המקרה‬
‫א‪ .‬בב"ח (סימן רכ"ז סעיף ט') פירש שבאמת‬ ‫שלפנינו שמדובר בקניה ממוכר בחנות‪ ,‬בודאי‬
‫העיקר הוא כמוכח מהגמרא בבא בתרא‪ ,‬שכשיודע‬ ‫יכול לתבוע אונאתו‪ ,‬ולקבל בחזרה את היתרה על‬
‫הלקוח מהאונאה‪ ,‬שוב אינו יכול לתבוע הונאתו‪,‬‬
‫ומה שהוכחנו לא כך מהגמרא בבא מציעא אין זה‬ ‫המחיר הריאלי למרות שידע שהונה‪.‬‬
‫ראיה‪ ,‬כי שם מדובר שקודם למכירה גילו הקונים‬
‫לפני ב' עדים‪ ,‬שבכוונתם לתבוע אחר הקניה‪ ,‬את‬ ‫וכך למד מגמרא זו להלכה ראבי"ה הובא‬
‫המוכר שיחזיר להם האונאה‪ ,‬ובאופן כזה אנו יודעים‬ ‫במרדכי (בבא מציעא סימן ש"ז) וז"ל "אם ידע‬
‫שאין כאן מחילה או נתינת מתנה‪ ,‬אלא "התחכמות"‬ ‫הלוקח ושתק עד לאחר זמן ותבעו לדין לא הוה‬
‫מתוך מטרה להשיג בחזרה את הכסף‪ ,‬אבל אם לא‬ ‫שתיקתו מחילה‪ ,‬כדחזינא הכא בתלמודא גבי וורשכי‬
‫אמר כן בפני עדים‪ ,‬אנו אומרים שהיתה כאן מחילה‬ ‫וכיפי [וכמו שאנו רואים בגמרא כאן בסיפורים עם‬
‫וכוונתו היתה לתן מתנה‪ ,‬ואינו יכול לחזור ולתבוע‬ ‫מכירת "וורשכי" ו"כיפי"]‪ ,‬שהרי רבא ורב חסדא לא‬
‫פטרי משום דידע [שהרי רבא ורב חסדא שהמקרים‬
‫הונאתו‪.‬‬ ‫הגיעו לפניהם‪ ,‬לא פטרו את המוכר בגלל שהלקוח‬
‫ידע בשעת המכירה שהוא הונה] אלא משום דבעל‬
‫ב‪ .‬אך בקצות החושן (שם ס"ק ה) חילק באופן‬ ‫הבית העשוי למכור כליו היה‪ ,‬אבל מפני שידע‬
‫אחר‪ ,‬שכל דברי הגמרא בבא בתרא שכשיודע‬
‫הלקוח מהאונאה אינו יכול לתבוע הונאתו‪ ,‬זה רק‬ ‫הלקוח כשלקח שנתאנה לא פטרוהו"‪.‬‬
‫כשגם המוכר מודע לכך שהלקוח יודע‪ ,‬וכגון במקרה‬
‫שאדם קונה לחם ב ‪ ,₪ 20‬שבוודאי כולם יודעים‬ ‫וכך מפורש בפירוש רבינו חננאל [שהפוסקים‬
‫שיש כאן מחיר מוגזם‪ ,‬ובודאי נתכוונו להתנות‬ ‫במקומות רבים מתייחסים לפסיקותיו כדברי קבלה‬
‫ביניהם‪ ,‬שבמכר זה לא יחולו הלכות הונאה‪ ,‬אבל‬ ‫שאין לערער אחריהן] שנדפס שם על הגליון‪,‬‬
‫במקרה של הגמרא במסכת בבא מציעא במכירת‬ ‫שמשני מקרים אלו אנו למדים‪ ,‬שאפילו שהלוקח‬
‫המשי והתכשיטים‪ ,‬המוכר היה משוכנע שהוא‬ ‫יודע בשעת הקניה שהוא הונה‪ ,‬למרות זאת יוכל‬
‫מרמה את האנשים‪ ,‬והם לא מודעים לשווי האמיתי‬
‫של המוצרים‪ ,‬כאן בודאי לא התכוונו למכירה מתוך‬ ‫אחר כך לתבוע החזר אונאתו‪.‬‬
‫הסכמה שלא יחולו הלכות הונאה במכירה זו‪ ,‬ולכן‬
‫ודבריו הובאו להלכה ברמ"א רכ"ז סעיף ז'‪.‬‬
‫אין כאן מניעה לתבוע הונאתו‪.‬‬
‫וא"כ יש לתמוה על סתירת הסוגיות‪ ,‬כי הרי‬
‫מהסוגיא בבא בתרא למדנו‪ ,‬שאם המתאנה ידע‬