Page 128 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ה נףע ‪' -‬א גירש‬ ‫מתנת‬ ‫חכק‬

‫לא נתכון לשטות‬ ‫ואדרבה מכאן הוכיח הריטב"א כשיטות‬
‫הראשונים ש"בקבלנות" אין אונאה‪ ,‬ולכן לא דנו‬
‫ועוד נפקותא בין ב' הטעמים במקרה שלא נתכון‬ ‫בגמרא מצד אונאה‪ ,‬אלא מצד טענה חדשה של‬
‫לשטות בו‪ ,‬אלא כוונתו היתה לשלם את המחיר‬
‫שקצבו‪ ,‬דאם כל ההיתר הוא רק מחמת ששיטה‬ ‫משטה הייתי בך‪.‬‬
‫בו‪ ,‬אם כן כאן שנתכון לשלם חייב‪ ,‬אבל אם דבר זה‬
‫הוא בכלל אונאה‪ ,‬אם כן בכל אופן תאמר הלכה זו‪,‬‬ ‫תביעה להחזר כספי‬

‫שאינו צריך לשלם אלא את המחיר הריאלי‪.‬‬ ‫ויש נפקותא בין ב' הטעמים‪ ,‬באופן שכבר‬
‫שילם את הכסף האם יכול לחזור ולתובעו שקיבלו‬
‫ומדברי הריטב"א בקידושין שכתב שקציצה‬ ‫שלא כדין‪ ,‬דאם הוי מצד אונאה‪ ,‬אם כן אף בדיעבד‬
‫מתוך הדחק לא שמה קציצה‪ ,‬משמע דאף כשלא‬ ‫יוכל לחזור ולתובעו‪ ,‬כדין כל הונאה‪ ,‬שיכול לתבוע‬
‫נתכון לשטות‪ ,‬יכול לתבוע כספו‪ ,‬כי קביעת מחיר‬ ‫בחזרה את כספו אבל אם הוי מחמת טענה של‬
‫מתוך לחץ זמני אינו מהוה קציצה‪ ,‬ואם כן יש כאן‬ ‫משטה הייתי בך‪ ,‬כאן אחר שכבר שילם‪ ,‬הוכח‬
‫אונאה‪ ,‬ואכן מבואר שם בריטב"א דאף בדיעבד‬ ‫שהתכוון ברצינות להתחייבותו‪ ,‬ולא לשטות‪,‬‬
‫יכול לחזור ולתבוע כספו‪ ,‬הרי ששיטת הריטב"א‬ ‫(וכמבואר כן בשו"ת הרשב"א חלק א' סימן אלף ר"מ)‪.‬‬

‫שטענת משטה הייתי בך‪ ,‬מדין אונאה היא‪.‬‬ ‫ובאמת בשיטה מקובצת (בבא קמא שם)‬
‫שנקט שטעם ההיתר מצד אונאה‪ ,‬כתב במפורש‬
‫ובנתיבות המשפט ביאר בארוכה שההיתר‬ ‫שאף לאחר ששילם יכול לתבוע בחזרה את כספו‪,‬‬
‫מורכב מב' הנימוקים יחדיו‪ ,‬שלולא הטעם של‬ ‫אבל בשולחן ערוך נפסק שאם כבר שילם‪ ,‬אינו‬
‫משטה הייתי בך‪ ,‬לא היה שייך לזכותו מצד אונאה‪,‬‬ ‫יכול להוציא מידו‪ ,‬ולפי זה מוכרח שלהלכה נקטינן‬
‫שהלכה פסוקה היא שאם אינה אותו בסכום שאין‬ ‫שעיקר טעם ההיתר אינו מחמת אונאה‪ ,‬אלא יש‬
‫הדעת טועה בו‪ ,‬דהיינו בסכום מופרז במיוחד‪ ,‬אין‬ ‫כאן סברא לומר שהוא לא התכוון בכנות להתחייב‪,‬‬
‫ספק שהמתאנה סבר וקיבל‪ ,‬ואין לו את הזכות‬ ‫אלא משטה הייתי בך‪ ,‬וטעם זה מועיל רק לפני שנתן‬
‫לחזור בו מהתחייבותו‪ ,‬אבל כאן כיון שאנו אומרים‬ ‫את הכסף‪ ,‬אבל אחרי ששילם הוכיח שהיה כנה‬
‫שמשטה הייתי בך‪ ,‬אם כן יכול לעמוד על טענתו‬
‫בהתחייבותו‪ ,‬ולכן אינו יכול לחזור ולתבוע כספו‪.‬‬
‫שאונה‪ ,‬ומעולם לא ויתר על כספו‪.‬‬

‫אך אם כבר שילם‪ ,‬שוב אינו יכול לומר משטה‬ ‫הכרעת הדין‪:‬‬
‫הייתי בך ואינו יכול לתבוע בחזרה את כספו (וכמו‬
‫ההבדל בין תשלומין להחזר תשלומין‬
‫שנפסק שם בשולחן ערוך סעיף ח')‪.‬‬
‫ומכאן נחזור למקרה של שמואל ונכריע את‬
‫באופן שעשו קנין‬ ‫דינו‪ ,‬שאכן צודק בטענתו‪ ,‬ויכול לומר משטה הייתי‬
‫בך‪ ,‬ולא לשלם לסוכן אלא את הסכום שמגיע לו‪,‬‬
‫ומה שהסתפקנו האם יש לדון שמאחר ועשה‬ ‫דהיינו המחיר הריאלי (שולחן ערוך חושן משפט‬
‫קנין‪ ,‬יהיה דינו שונה‪ ,‬בבית שמואל (אבן העזר‬
‫סימן רס"ד סעיף ז')‪.‬‬