Page 128 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 128

‫משה‬  ‫'ה נףע ‪' -‬א גירש‬                          ‫מתנת‬  ‫חכק‬

          ‫לא נתכון לשטות‬                       ‫ואדרבה מכאן הוכיח הריטב"א כשיטות‬
                                               ‫הראשונים ש"בקבלנות" אין אונאה‪ ,‬ולכן לא דנו‬
‫ועוד נפקותא בין ב' הטעמים במקרה שלא נתכון‬      ‫בגמרא מצד אונאה‪ ,‬אלא מצד טענה חדשה של‬
‫לשטות בו‪ ,‬אלא כוונתו היתה לשלם את המחיר‬
‫שקצבו‪ ,‬דאם כל ההיתר הוא רק מחמת ששיטה‬                                        ‫משטה הייתי בך‪.‬‬
‫בו‪ ,‬אם כן כאן שנתכון לשלם חייב‪ ,‬אבל אם דבר זה‬
‫הוא בכלל אונאה‪ ,‬אם כן בכל אופן תאמר הלכה זו‪,‬‬            ‫תביעה להחזר כספי‬

      ‫שאינו צריך לשלם אלא את המחיר הריאלי‪.‬‬     ‫ויש נפקותא בין ב' הטעמים‪ ,‬באופן שכבר‬
                                               ‫שילם את הכסף האם יכול לחזור ולתובעו שקיבלו‬
‫ומדברי הריטב"א בקידושין שכתב שקציצה‬            ‫שלא כדין‪ ,‬דאם הוי מצד אונאה‪ ,‬אם כן אף בדיעבד‬
‫מתוך הדחק לא שמה קציצה‪ ,‬משמע דאף כשלא‬          ‫יוכל לחזור ולתובעו‪ ,‬כדין כל הונאה‪ ,‬שיכול לתבוע‬
‫נתכון לשטות‪ ,‬יכול לתבוע כספו‪ ,‬כי קביעת מחיר‬    ‫בחזרה את כספו אבל אם הוי מחמת טענה של‬
‫מתוך לחץ זמני אינו מהוה קציצה‪ ,‬ואם כן יש כאן‬   ‫משטה הייתי בך‪ ,‬כאן אחר שכבר שילם‪ ,‬הוכח‬
‫אונאה‪ ,‬ואכן מבואר שם בריטב"א דאף בדיעבד‬        ‫שהתכוון ברצינות להתחייבותו‪ ,‬ולא לשטות‪,‬‬
‫יכול לחזור ולתבוע כספו‪ ,‬הרי ששיטת הריטב"א‬      ‫(וכמבואר כן בשו"ת הרשב"א חלק א' סימן אלף ר"מ)‪.‬‬

       ‫שטענת משטה הייתי בך‪ ,‬מדין אונאה היא‪.‬‬    ‫ובאמת בשיטה מקובצת (בבא קמא שם)‬
                                               ‫שנקט שטעם ההיתר מצד אונאה‪ ,‬כתב במפורש‬
‫ובנתיבות המשפט ביאר בארוכה שההיתר‬              ‫שאף לאחר ששילם יכול לתבוע בחזרה את כספו‪,‬‬
‫מורכב מב' הנימוקים יחדיו‪ ,‬שלולא הטעם של‬        ‫אבל בשולחן ערוך נפסק שאם כבר שילם‪ ,‬אינו‬
‫משטה הייתי בך‪ ,‬לא היה שייך לזכותו מצד אונאה‪,‬‬   ‫יכול להוציא מידו‪ ,‬ולפי זה מוכרח שלהלכה נקטינן‬
‫שהלכה פסוקה היא שאם אינה אותו בסכום שאין‬       ‫שעיקר טעם ההיתר אינו מחמת אונאה‪ ,‬אלא יש‬
‫הדעת טועה בו‪ ,‬דהיינו בסכום מופרז במיוחד‪ ,‬אין‬   ‫כאן סברא לומר שהוא לא התכוון בכנות להתחייב‪,‬‬
‫ספק שהמתאנה סבר וקיבל‪ ,‬ואין לו את הזכות‬        ‫אלא משטה הייתי בך‪ ,‬וטעם זה מועיל רק לפני שנתן‬
‫לחזור בו מהתחייבותו‪ ,‬אבל כאן כיון שאנו אומרים‬  ‫את הכסף‪ ,‬אבל אחרי ששילם הוכיח שהיה כנה‬
‫שמשטה הייתי בך‪ ,‬אם כן יכול לעמוד על טענתו‬
                                                 ‫בהתחייבותו‪ ,‬ולכן אינו יכול לחזור ולתבוע כספו‪.‬‬
              ‫שאונה‪ ,‬ומעולם לא ויתר על כספו‪.‬‬

‫אך אם כבר שילם‪ ,‬שוב אינו יכול לומר משטה‬                        ‫הכרעת הדין‪:‬‬
‫הייתי בך ואינו יכול לתבוע בחזרה את כספו (וכמו‬
                                                ‫ההבדל בין תשלומין להחזר תשלומין‬
             ‫שנפסק שם בשולחן ערוך סעיף ח')‪.‬‬
                                               ‫ומכאן נחזור למקרה של שמואל ונכריע את‬
          ‫באופן שעשו קנין‬                      ‫דינו‪ ,‬שאכן צודק בטענתו‪ ,‬ויכול לומר משטה הייתי‬
                                               ‫בך‪ ,‬ולא לשלם לסוכן אלא את הסכום שמגיע לו‪,‬‬
‫ומה שהסתפקנו האם יש לדון שמאחר ועשה‬            ‫דהיינו המחיר הריאלי (שולחן ערוך חושן משפט‬
‫קנין‪ ,‬יהיה דינו שונה‪ ,‬בבית שמואל (אבן העזר‬
                                                                          ‫סימן רס"ד סעיף ז')‪.‬‬
   123   124   125   126   127   128   129   130   131   132   133