Page 128 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 128
משה 'ה נףע ' -א גירש מתנת חכק
לא נתכון לשטות ואדרבה מכאן הוכיח הריטב"א כשיטות
הראשונים ש"בקבלנות" אין אונאה ,ולכן לא דנו
ועוד נפקותא בין ב' הטעמים במקרה שלא נתכון בגמרא מצד אונאה ,אלא מצד טענה חדשה של
לשטות בו ,אלא כוונתו היתה לשלם את המחיר
שקצבו ,דאם כל ההיתר הוא רק מחמת ששיטה משטה הייתי בך.
בו ,אם כן כאן שנתכון לשלם חייב ,אבל אם דבר זה
הוא בכלל אונאה ,אם כן בכל אופן תאמר הלכה זו, תביעה להחזר כספי
שאינו צריך לשלם אלא את המחיר הריאלי. ויש נפקותא בין ב' הטעמים ,באופן שכבר
שילם את הכסף האם יכול לחזור ולתובעו שקיבלו
ומדברי הריטב"א בקידושין שכתב שקציצה שלא כדין ,דאם הוי מצד אונאה ,אם כן אף בדיעבד
מתוך הדחק לא שמה קציצה ,משמע דאף כשלא יוכל לחזור ולתובעו ,כדין כל הונאה ,שיכול לתבוע
נתכון לשטות ,יכול לתבוע כספו ,כי קביעת מחיר בחזרה את כספו אבל אם הוי מחמת טענה של
מתוך לחץ זמני אינו מהוה קציצה ,ואם כן יש כאן משטה הייתי בך ,כאן אחר שכבר שילם ,הוכח
אונאה ,ואכן מבואר שם בריטב"א דאף בדיעבד שהתכוון ברצינות להתחייבותו ,ולא לשטות,
יכול לחזור ולתבוע כספו ,הרי ששיטת הריטב"א (וכמבואר כן בשו"ת הרשב"א חלק א' סימן אלף ר"מ).
שטענת משטה הייתי בך ,מדין אונאה היא. ובאמת בשיטה מקובצת (בבא קמא שם)
שנקט שטעם ההיתר מצד אונאה ,כתב במפורש
ובנתיבות המשפט ביאר בארוכה שההיתר שאף לאחר ששילם יכול לתבוע בחזרה את כספו,
מורכב מב' הנימוקים יחדיו ,שלולא הטעם של אבל בשולחן ערוך נפסק שאם כבר שילם ,אינו
משטה הייתי בך ,לא היה שייך לזכותו מצד אונאה, יכול להוציא מידו ,ולפי זה מוכרח שלהלכה נקטינן
שהלכה פסוקה היא שאם אינה אותו בסכום שאין שעיקר טעם ההיתר אינו מחמת אונאה ,אלא יש
הדעת טועה בו ,דהיינו בסכום מופרז במיוחד ,אין כאן סברא לומר שהוא לא התכוון בכנות להתחייב,
ספק שהמתאנה סבר וקיבל ,ואין לו את הזכות אלא משטה הייתי בך ,וטעם זה מועיל רק לפני שנתן
לחזור בו מהתחייבותו ,אבל כאן כיון שאנו אומרים את הכסף ,אבל אחרי ששילם הוכיח שהיה כנה
שמשטה הייתי בך ,אם כן יכול לעמוד על טענתו
בהתחייבותו ,ולכן אינו יכול לחזור ולתבוע כספו.
שאונה ,ומעולם לא ויתר על כספו.
אך אם כבר שילם ,שוב אינו יכול לומר משטה הכרעת הדין:
הייתי בך ואינו יכול לתבוע בחזרה את כספו (וכמו
ההבדל בין תשלומין להחזר תשלומין
שנפסק שם בשולחן ערוך סעיף ח').
ומכאן נחזור למקרה של שמואל ונכריע את
באופן שעשו קנין דינו ,שאכן צודק בטענתו ,ויכול לומר משטה הייתי
בך ,ולא לשלם לסוכן אלא את הסכום שמגיע לו,
ומה שהסתפקנו האם יש לדון שמאחר ועשה דהיינו המחיר הריאלי (שולחן ערוך חושן משפט
קנין ,יהיה דינו שונה ,בבית שמואל (אבן העזר
סימן רס"ד סעיף ז').