Page 127 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫זכק‬ ‫משה‬ ‫הנמאנ הקסיע‬ ‫מתנת‬

‫האם ההיתר רק בדבר מצוה‬ ‫של"ו העוסק בדיני הרופא‪ ,‬סעיף ג' "מי שיש לו‬
‫סמנים וחברו חולה וצריך להם‪ ,‬אסור לו להעלות‬
‫ובמרדכי (בבא קמא סימן קע"ד) נקט שהלכה‬ ‫בדמיהם יותר מן הראוי‪ ,‬ולא עוד אלא אפילו פסקו‬
‫זו לא נאמרה אלא כאשר מדובר בהצלתו של‬ ‫לו בדמיהם הרבה מפני צורך השעה‪ ,‬שלא מצאו‬
‫האסיר הבורח מבית האסורים‪ ,‬או בחולה הזקוק‬
‫לרפואה‪ ,‬ומי שהסממנים בידו דורש מחיר מופקע‪,‬‬ ‫סמנים אלא בידו‪ ,‬אין לו אלא דמיהם"‪.‬‬
‫שבאופנים אלו כיון שאף השני מחויב בהצלתו לכן‬
‫הוא אינו צריך לשלם לו יותר מהשווי הריאלי של‬ ‫ובדומה לזה נחלקו הראשונים‪ ,‬במקרה‬
‫פעולת ההצלה‪ ,‬ועיין שם בדברי המרדכי שנקט‬ ‫שהרופא שהוזעק למיתת החולה‪ ,‬מנצל את דוחק‬
‫דהוא הדין שאר דבר מצוה שגם כן נכללים בהיתר‬ ‫השעה‪ ,‬ותובע שכר מוגזם‪ ,‬דיש הסוברים לדמות‬
‫זה‪[ ,‬ואף שיש לדון שאולי רק בהצלת חברו נאמר‬ ‫אף מקרה זה לנידונים הנזכרים‪ ,‬ולומר שאין צריך‬
‫כן‪ ,‬אך מלשון המרדכי שם משמע דהוא הדין שאר‬ ‫לשלם לרופא אלא את המחיר הסביר‪( ,‬ריטב"א‬
‫דבר מצוה‪ ,‬וכן נקט בפשיטות בדעת המרדכי‪,‬‬ ‫יבמות דף ק"ו עמוד א' בשם תוס') אבל הרמב"ן‬
‫בנתיבות המשפט סימן רס"ד ס"ק ח' וכן מוכרח‬ ‫סובר שעל שכר הרופא אין אומרים כן‪ ,‬ונימוקו‬
‫מהמעשה עם היבמה‪ ,‬שלא היה שם הצלה אלא‬ ‫הוא‪ ,‬דשכר רופא אינו שכר על פעולה‪ ,‬אלא חכמתו‬
‫מכר לו‪ ,‬ולחכמה אין קצבת ממון‪ ,‬שנאמר שנטילת‬
‫דבר מצוה]‪.‬‬ ‫שכר מעבר לסכום המקובל מהוה הפקעת מחירים‪,‬‬
‫ודברי הרמב"ן הובאו בריטב"א שם (בקידושין‬
‫אך הרא"ש (כלל ס"ד סימן ג') נקט דדין זה‬ ‫וביבמות) ונפסקו להלכה בשולחן ערוך יורה דעה‬
‫נאמר בכל גוונא שהשני מפקיע את המחיר‪ ,‬שמותר‬
‫סוף סימן של"ו‪.‬‬
‫להטעותו ולאחר מכן לומר משטה אני בך‪.‬‬
‫{יצוין שאומנם הריטב"א בקידושין הסכים עם‬
‫טעמי ההיתר‬ ‫הרמב"ן‪ ,‬אבל הריטב"א ביבמות דוחה את דברי‬
‫הרמב"ן מחמת טענה שאסור לו לרופא ליטול שכר‬
‫ולסוברים שיכול לומר משטה אני בך אף שלא‬ ‫על חכמתו‪ ,‬וכל שכרו הוא רק על הטורח והבטלה‪,‬‬
‫בדבר מצוה‪ ,‬יש לעיין מהו טעם ההיתר להימנע‬ ‫וכמו שנפסק כן להלכה בשולחן ערוך יורה דעה‬
‫מהתשלום שנתחייב‪ ,‬ונאמרו בזה בראשונים ב'‬ ‫סימן של"ו סעיף ב'‪ ,‬ואם כן אין לרופא כל יתרון על‬
‫שאר בעלי המקצוע שאנו אמרים שיש ערך קצוב‬
‫טעמים‪:‬‬ ‫לפעולתם‪ ,‬אף הרופא כן שלמרות שעל חכמתו אין‬
‫קצבת ממון‪ ,‬אבל הרי שכרו הוא על טרחו ובטלתו‪,‬‬
‫א‪ .‬בשיטה מקובצת בבא קמא (שם) כתב בשם‬
‫רבינו יהונתן דהוי מדין אונאה‪ ,‬וכן נקט בשו"ת פנים‬ ‫ולזה יש ערך קצוב‪.‬‬
‫מאירות חלק א' סימן צ"ז‪ ,‬והובא בנתיבות המשפט‬
‫ויעוין ברמ"א על השולחן ערוך שם שרמז בתוך‬
‫שם‪.‬‬ ‫דבריו ליישב קושיא זו‪[ ,‬כמו שביארו שם בביאור‬
‫הגר"א] וכתב שמכיוון שמצווה זו מוטלת על כל‬
‫ב‪ .‬אך הריטב"א (חדשים‪ ,‬בבא מציעא דף נ"ו‬ ‫ישראל בשווה‪ ,‬אם נזדמנה לאחד ולא רצה לקיימה‬
‫עמוד ב') דייק את לשון הגמרא משטה הייתי בך‪,‬‬
‫שמוכח שאין הטעם מצד אונאה‪ ,‬ואלא שאומר‬ ‫אלא בממון‪ ,‬אין מוציאין הממון מידו}‪.‬‬

‫שמעולם לא התחייב‪ ,‬אלא רק שיטה בו‪.‬‬