Page 26 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 26
כו מתנת 'א נףע משה
מעשה איסור וזוהי הסיבה שצריך כפרה על הכונה], מלבד בהפרת הבעל ואב .וגם הקשה מהמבואר
אלא שכשיצאה תוצאה טובה יתכן גם שלא יצטרך ברמב"ם בהלכות שבועות פ"ד הי"ח שאם אדם
כפרה על המחשבה הרעה כי הרי היה צריך את עבר על שבועתו ואח"כ התירו לו פטור ממלקות,
ולא כתב שמכל מקום לוקה מכת מרדות ,וצ"ע.
המעשה בכדי שיצא טוב לשמים או לחבירו. [וראה בכלי חמדה פרשת ויחי על הפסוק "אתם
אבל לדברי הרמב"ם שהמעשה נחשב מעשה חשבתם עלי לרעה וגו'" שדן בדבריו בארוכה].
איסור כשלא יצאה תוצאה טובה .וחייב כפרה
משום שעשה מעשה עם כונה רעה אף שלא יצא היוצא מהדברים :שהשאלה האם הוא נפסל
רע ,ונמצא שהמעשה נחשב כמעשה איסור בגלל לעדות בכונה רעה תלויה ברמב"ם ובתוספות.
הכוונה ,אם כן צריך להבין מדוע כשלבסוף יצא מזה
טוב לא יצטרך אף כפרה הרי סוף סוף יש כוונה רעה. ועיין בכתבי הגרי"ז על מסכת נזיר (דף כ"ג).
שכותב ,שלפי הרמב"ם הוי מעשה איסור ואף
התשובה לכך לכאורה; כשיצאה תוצאה טובה שלבסוף לא מקבלת מלקות זהו רק מהמיעוט של
כבר אי אפשר לקרוא לזה מעשה רע ,אפשר לקרוא "וה' יסלח לה" ,וכך מפורש בספרי בפרשת מטות
לזה כונה רעה לא מעשה רע ,ועל כונה רעה לא דממעטינן ממלקות ומשמע דמעשה איסור הוי,
צריך לקבל מכת מרדות בכדי לכפר עליה כי כפרה ואם כן המעשה הוא מעשה איסור[ .ההשלכות:
צריך רק על מעשה כשהוא רע .ולכן רק כשלא א .אם הפריש קרבן חטאת לפני שהותר הנדר
יצאה תוצאה טובה אז נחשב גם המעשה כמעשה חייב להקריבו כיון שצריך כפרה .ב .דברי הרא"ש
שהמכות מרדות המדובר פה זה מלקות כמלקות
איסור הצריך כפרה. ארבעים (מכיון שהמלקות האמורות כאן אינם
למנוע אותו מהעבירה כשאר מכת מרדות מכיון
ואמנם בספר אור שמח בהלכות שבת פרק ב' הט"ז שכאן כבר עבר עבירה ע"י כוונת האיסור ,אלא הוא
כתב דבנתכוין להעלות דגים על אף שלבסוף העלה כעונש חינוכי לעתיד) .ד .לגבי פסול עדות וכדלעיל,
תינוק מ"מ פשוט שמתחייב מכת מרדות ,ולדבריו גם שזה מעשה הפוסל לעדות] .אולם לפי המבואר שם
במקום שלבסוף יצא מזה טוב לוקה מכת מרדות [וזה בתוס' שאלו דברי רבי יהודה אבל לחכמים ליכא
דלא כפי היוצא מדברי הבית יצחק הנ"ל בעלה א'], מכות מרדות ,אם כן אין פה מעשה איסור וכשר
אולם עיין בספר חזון איש על מנחות בסימן מ"ב אות
י"ח ד"ה להעלות ,שכתב שאין חייבין על מחשבה רעה לעדות2.
רק על מעשה רע ,ובמקרה זה אין מעשה רע מכיון
ולדברי התוספות שאין בזה מעשה איסור ,מובן
שלבסוף יצא טוב וכמו שביארנו ולכן לא ילקה. דכאשר יוצאת לבסוף תוצאה טובה ,לא זו בלבד
שאי אפשר לקרוא למעשה זה מעשה עבירה,
היוצא מהדברים :לשיטת התוס' -בכל גווני אינו [ולכן כשר לעדות גם אם לא יצאה תוצאה טובה,
לוקה וגם אינו נפסל לעדות בשל מעשה שרק היה אלא שבמקרה כזה נתברר שהמעשה במהותו הוא
בכוונה רעה .ולשיטת הרמב"ם -כשנעשה מעשה
בכונה רעה וגם לא יצא מזה דבר טוב ,לוקה מכת
.2א"ה :מדברי הגרי"ז שם משמע שזו סברא דוקא בהפרת נדרים של בעל ואב ,א"כ נמצא :א .שבהפרת חכם אינה לוקה
מכת מרדות ,כי שם הרי אין פסוק המחדש איסור ,וצ"ע מהתוספתא .ב .אין זה שייך לשאר איסורים ,וצ"ע.
