Page 30 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת 'א נףע משה‬ ‫ל‬

‫חייב בהכרת הטוב‪ ,‬וזהו כפי מה שנתבאר בקונטרס‬ ‫היה יודע ראובן שהכתוב מכתיב עליו וישמע ראובן‬
‫הכרת טובה שיש חובה של הכרת הטוב לדומם‪.‬‬ ‫ויצילהו מידם‪ ,‬בכתיפו היה מטעינו ומוליכו אצל‬
‫אביו"‪ .‬גילו לנו חז"ל שעדיין יש מקום תביעה על‬
‫ג'‬ ‫ראובן‪ .‬אילו היה יודע שדבר כזה יהיה "תורה" לעד‬
‫‪ -‬שהכל בטל ומבוטל במקום חיוב הכרת הטוב‪,‬‬
‫עצם העובדה שמשתמשים בדמותו של‬
‫האדם זו כבר סיבה להכיר לו טובה‬ ‫בכתיפו היה טוענו ומוליכו אצל אביו‪.‬‬

‫בספר הערות (במדבר קפ"ג) מביא על מה‬ ‫ב'‬
‫שאנו אומרים בפורים לאחר קריאת המגילה "וגם‬
‫חרבונה זכור לטוב"‪ ,‬דלכאורה לפי דברי המדרש‬ ‫אף כשהלה עשה רעה ויצא לי טובה‬
‫שהביא רש"י במגילת אסתר (ז' ט') על הפסוק‬
‫"ויאמר חרבונה אחד מן הסריסים לפני המלך גם‬ ‫במדרש רבה פ' שמות (א' ל"ב) על הפסוק‬
‫הנה העץ אשר עשה המן" וגו'‪ ,‬שיש אומרים שהיה‬ ‫(שמות ב' י"ט) "איש מצרי הצילנו מיד הרועים"‬
‫זה אליהו הנביא בדמות חרבונה‪ ,‬א"כ לא מובן‬ ‫אמרו חז"ל‪ :‬משל לאחד שנשכו הערוד‪ ,‬והיה רץ‬
‫מדוע מזכירים תמיד לטובה את חרבונה עצמו‪ ,‬מה‬ ‫ליתן רגליו במים‪ ,‬נתנן בנהר וראה תינוק אחד שוקע‬
‫הוא עשה ובמה זכה לכך‪ .‬ומבארים‪ ,‬שעצם הדבר‬ ‫במים ושלח ידו והצילו‪ .‬אמר לו התינוק‪ ,‬אלולא‬
‫שאליהו הנביא השתמש בדמות שלו כדי להעניש‬ ‫אתה‪ ,‬כבר הייתי מת‪ .‬אמר לו‪ ,‬לא אני הצלתיך‪ ,‬אלא‬
‫את המן‪ ,‬כבר מחייבת אותנו בהכרת הטוב כלפיו‪ ,‬כי‬ ‫הערוד שנשכני וברחתי הימנו‪ ,‬הוא הצילך‪ .‬כך אמרו‬
‫סוף סוף דמותו היא שהועילה ואף על פי שהעזרה‬ ‫בנות יתרו למשה‪ ,‬יישר כחך שהצלתנו מן הרועים‪.‬‬
‫אמר להן משה‪ ,‬אותו מצרי שהרגתי הוא שהציל‬
‫לא באה כלל ממנו עצמו‪.‬‬
‫אתכם‪ ,‬לכן אמרו לאביהן "איש מצרי הצילנו"‪.‬‬
‫ד'‬
‫והדברים נוראים ‪ -‬אומר הגר"ח שמואלביץ‬
‫חובת הכרת טובה אפילו לבעלי חיים‬ ‫זצ"ל‪( ,‬שיחות מוסר שם) עד היכן מגיע חיוב הכרת‬
‫הטוב‪ ,‬התינוק צריך להכיר טובה לערוד שע"י‬
‫עוד מוצאים אנו חיוב הכרת הטוב גם למי‬ ‫נשיכתו גרם לאדם לרוץ לנהר ועל ידי כך ניצול‪,‬‬
‫שלא נתכוין להיטיב אלא שיצאה ממנו טובה‪ ,‬ממה‬ ‫נמצא שהגורם להצלתו הוא הערוד‪ ,‬כך בנות יתרו‬
‫שמצינו בכמה מקומות שיש להכיר טובה אפילו‬ ‫חייבות להכיר טובה לאותו מצרי רשע שהרגו משה‪,‬‬
‫לבעלי חיים‪ ,‬וכפי שהבאנו לקמן בענף י"ב‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫שבגללו הוצרך לברוח למדין‪ ,‬למדנו מזה ‪ -‬אומר‬
‫הגר"ח שמואלביץ‪ ,‬כי הנהנה ומקבל טובה מחבירו‬
‫ה'‬ ‫אפילו אם לא נתכוין הלה כלל לטובתו‪ ,‬ואפילו‬
‫נסתבב הדבר בעקיפין‪ ,‬הרי זה חייב להכיר טובה‬
‫ההבדל בין הכרת טובה לאסיר תודה‬
‫למי שסיבב וגרם לו טובתו‪.‬‬
‫אלא שיש לעיין מכל זה על דברי ה"חובת‬
‫הלבבות" בפתיחה לשער עבודת האלוקים‪ ,‬שכתב‬ ‫והעיר הרה"ג רבי יהודה ליס שליט"א‪ ,‬אף‬
‫וז"ל‪ :‬מן הידוע אצלינו כי כל מטיב אלינו אנו‬ ‫שהמצרי עשה רעה‪ ,‬וכתבנו שאין ליחס אליו טוב‬
‫חייבים להודות לו כפי כוונתו להועיל לנו ואם יקצר‬ ‫כי ביחס למה שקרה מהמצרי הוא בגדר דומם מ"מ‬