Page 32 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫לב מתנת 'א נףע משה‬

‫ט'‬ ‫עוג)‪" :‬דאמר במדרש‪ ,‬עוג אמר בליבו אלך ואומר‬
‫לאברהם וילחם וימות ואשא שרה אשתו‪ ,‬אפילו‬
‫ויש מקום שאין כל חיוב של הכרת‪-‬טובה‬ ‫הכי היה ירא משה שמא תעמוד לו זכות אברהם"‪.‬‬
‫הרי שאף באופן זה‪ ,‬שעושה המעשה לא נתכוין כלל‬
‫אולם יש מקרה שבו המעשה עצמו הוא רע‪,‬‬ ‫להיטיב ולעשות חסד‪ ,‬אלא להיפך‪ ,‬להרע לאברהם‬
‫כמו שהבאנו (לקמן ענף י"ב עלה א') לגבי פרעה‬ ‫ולגרום לו שימות‪ ,‬מכל מקום כיון שבפועל היה בזה‬
‫והמן הרשע שבודאי אין כל ענין וחוב הכרת טובה‬ ‫חסד לאברהם‪ ,‬היה לו לעוג "זכות אברהם"‪ ,‬ועד כדי‬
‫להם על ש"בזכותם" זכינו לניסים גדולים אלו‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬שכל כלל ישראל היה נתון בסכנה שמא תעמוד‬
‫כיון ששם זה היה רע לשם רע‪ ,‬ולאחר מעשה לא‬
‫שמחו המן ופרעה מזה שיצא טוב אלא אדרבה היה‬ ‫לו זכות זו‪.‬‬
‫רע בעיניהם שיצא טוב‪ .‬ומטעם זה גם אין כל זכות‬
‫להורים כמו לבן הארמי וכדו' בכל זכויותיהם של‬ ‫ושמעתי מידידי הרב הגאון יהודה ליס שליט"א‪,‬‬
‫ילדיהם ונכדיהם‪ ,‬כיון שאינם שמחים במעשיהם‬ ‫שמה שמשה רבינו חשש שמא יש לעוג מלך הבשן‬
‫זכות‪ ,‬מכיון ששם המעשה עצמו היה מעשה‬
‫אלא אדרבה התנגדו להם‪.‬‬ ‫טוב‪ ,‬שהציל את לוט קרובו של אברהם אבינו‬
‫עליו השלום‪ ,‬ומה שהיתה כונתו לרעה אינו אומר‬
‫והביא ידידי הרב ליס הנ"ל את דברי הרמב"ן‬ ‫שהמעשה אינו טוב‪ ,‬כי הרי סוף סוף לוט ניצל‪,‬‬
‫על הפסוק שנאמר לאברהם אבינו בברית בין‬
‫הבתרים "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי"‬ ‫ואברהם ניצח במלחמה‪.‬‬
‫(בראשית ט"ו י"ד)‪ ,‬ועל אף שעשו את גזירת‬
‫הקב"ה לשעבד את ישראל‪ ,‬אומר הרמב"ן‬ ‫הערת הרי"ב שליט"א‪ :‬שמעתי בשיחה בישיבה‬
‫שהטעם שיענשו על כך כמו שכתוב "וקנאתי‬ ‫ממרן הגרא"מ שך זצוק"ל‪ ,‬שאמר שעל אף שמשה‬
‫לירושלים ולציון קנאה גדולה וקצף גדול אני קוצף‬ ‫פחד מזכותו של עוג‪ ,‬אולם הקב"ה אמר לו "אל‬
‫על הגויים השאננים אשר אני קצפתי מעט והמה‬ ‫תירא" כי כוונתו היתה כדי ליקח את שרה ולכן אין‬
‫עזרו לרעה" (זכריה א' י"ד)‪ .‬וכן היה במצרים‬ ‫זכותו עומדת לו‪ ,‬ולמד מזה שלפעמים אדם עושה‬
‫שהוסיפו להרע כי השליכו בניהם ליאור‪ ,‬וימררו‬ ‫מצוה וזה לא שוה כלום אם כוונתו לתועלת עצמו‪.‬‬
‫את חייהם וחשבו למחות את שמם‪ .‬וזה טעם‬ ‫ע"כ‪ .‬אולם בחז"ל משמע קצת שזה גרם לו להאריך‬
‫דן אנוכי‪ ,‬שאביא אותם במשפט אם עשו כנגזר‬ ‫ימים‪ ,‬ואולי יש כאן שני ענינים נפרדים‪ ,‬ששכר יש‬
‫עליהם או שהוסיפו להרע להם‪ .‬וזהו מה שאמר‬ ‫לו לפי המעשה ולא רק לפי הכוונה‪ ,‬אולם 'זכות' אין‬
‫יתרו "כי בדבר אשר זדו עליהם" (שמות י"ח‬ ‫כאן כדי שמשה יפחד ממנה‪ .‬ועכ"פ מבואר שאין‬
‫י"א)‪ ,‬כי הזדון הוא שהביא עליהם העונש הגדול‬
‫שאבדם מן העולם‪ .‬וכן "כי ידעת כי הזידו עליהם"‬ ‫על כך חיוב הכרת טובה‪.‬‬
‫(נחמיה ט' י')‪ ,‬וכו' וכו'‪ .‬ודע והבן כי האיש שנכתב‬
‫ונחתם בראש השנה להריגה לא ינקה הליסטים‬ ‫תשובה‪ :‬אף שאצל עוג לא היה שום צד של‬
‫ההורג אותו עבור שעשה מה שנגזר עליו‪ ,‬הוא רשע‬ ‫חיוב הכרת טובה משום שהיתה לו כוונה הפוכה‪,‬‬
‫ובעוונו ימות ודמו מיד הרוצח יבוקש‪ .‬עיי"ש בדבריו‪.‬‬ ‫מכל מקום בנידוננו כיון שמוטי היה שמח מכך‬
‫שנגרם הצלה על ידו ואף קרא למשטרה‪ ,‬יתכן וזה‬

‫שונה‪.‬‬