Page 37 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 37
לז משה האצותה וא הנוכו מתנת
עלה ב'
להכשיל מוכשל...
-מפה נצא לשאלה הבאה -
האם מותר להניח פיתיון למי שחושדים בו בגניבה
כדי ללוכדו ,לאחר שמפקירים את ה"פיתיון"?!
בעיון בדוגמאות הנ"ל בשריג א' עלה א' נראה יסוד השאלה הוא:
שאמנם במקרה של מי שהעלה דגים בשבת והציל
את התינוק שלהלכה הוא פטור מדובר שההצלה לאחר שראינו בעלה א' שיש איסור של "לפני
היא מיידית ,וכן במקרה שהשקה את חבירו סם עור" גם על עבירה כזו שיש בה רק כוונה לעבירה
המות והתברר שזה יין ג"כ התוצאה הטובה היא ולא מעשה ,א"כ כשמניח את הפיתיון יש כאן
מיידית ,אולם לפי הסברו של האור החיים שזה לכאורה הכשלה באיסור גניבה ,ואף אם הוא מפקיר
באמת היה הפטור של אחי יוסף במכירתו לפי קודם לכן את הפיתיון ואין כאן עבירה אלא מחשבה
שנעשה מזה טובה ,הרי שם התוצאה היתה לאחר לעבירה אולם הרי גם בזה יש איסור להכשיל ,וכמו
זמן רב ,וא"כ הוא הדין כאן לפי דברי האור החיים שראינו מפסקו של החפץ חיים עפ"י דברי התוס'
יהיה פטור[ .אולם ראה שם בסוף הדברים מה
בקידושין.
שהערנו על דברי האור החיים ,וצ"ע].
אך ראיתי מי שכתב:
ועדיין צריך לברר:
שמכיון שלעיל בשריג א' ראינו שגם האדם
א .האם לכתחילה מותר לעשות מעשה כזה ,או עצמו כאשר הוא מתכוין לעשות איסור אם לבסוף
שזה רק דין של בדיעבד אבל לכתחילה אסור? נתברר שיצא מזה דבר טוב אינו עובר על איסור,
א"כ גם המכשילו אינו עובר כל איסור בכך כיון
ב .יש מקום לדון שכאן מלבד מניעת הגנב שלבסוף יצא מזה דבר טוב .וא"כ גם בפיתיון מכיון
מאיסור גניבה יש כאן גם מניעת היזק ממון הרבים, שזה נועד למנוע אותו מלגנוב שהיא תוצאה טובה
וא"כ יתכן שאין להתחשב בנזקים שיגרמו לגנב
מהדרך בה אנו נוקטים כדי למנוע את ההיזק .אלא אין איסור להכשילו בזה.
שבסברא זו יש מקום לחלק בין פגיעה בממונו או
בכבודו שזה יש להתיר מחמת סברא זו ,לבין איסור אלא שעדיין השאלה היא:
שאנו גורמים לו לעבור. האם בשביל שבעתיד לא יכשל באיסור עצמו
מותר עכשיו להכשילו בכונת איסור?