Page 36 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 36

‫לו מתנת 'א נףע משה‬

‫אולם הדבר נפסק להלכה שיש בכך איסור "לפני‬        ‫הרי בשריג א' למדנו שיש עבירה גם במחשבה‬
‫עור" כמו שכתב החפץ חיים בספרו בהלכות לשון‬       ‫ורצון לאיסור בלבד‪ ,‬וא"כ נמצא שלכל הפחות‬
‫הרע (כלל ד' סעיף קטן מ"ו) בהסתמכו על דברי‬       ‫הכשיל את הנהג במחשבת איסור‪ .‬ומעתה יש לדון‬
                                                ‫את נסיעת הנהג הסבור שיש במוניתו ‪ $100‬של‬
                               ‫התוספות הנ"ל‪.‬‬    ‫הנוסע‪ ,‬כפעולה של מחשבה ורצון לעשות איסור‪,‬‬
                                                ‫ונמצא שהנוסע הכשילו בפעולה שלפי דעתו של‬
‫וכן הוכיח הר"ש אנסבכר מדברי רש"י בבבא‬
‫מציעא סוף פרק איזהו נשך (דף ע"ה‪ ):‬על דברי‬                                  ‫הנהג יש בכך איסור‪.‬‬
‫הגמרא שם שאסור להלוות ללא עדים והמלוה ללא‬
‫עדים עובר על "לפני עור"‪ ,‬שמפרש רש"י "שעולה‬      ‫אלא שנשאר לנו לדון אם גם באיסור "לפני‬
‫על רוחו של לוה לכפור"‪ ,‬ומשמע שעל עצם הכשלה‬        ‫עור" נאמר כלל זה שאסור להכשיל על מחשבה‪.‬‬

 ‫בכוונה לכפור בלבד כבר עובר משום "לפני עור"‪.‬‬    ‫ומצינו בזה דברים מפורשים בתוספות בקידושין‬
                                                ‫דף ל"ב‪ .‬על דברי הגמרא שם שמסופר על רב הונא‬
‫לפי האמור נמצא שהנוסע באמירתו שכביכול‬           ‫שרצה לבחון את בנו רבה במידת סבלנותו‪ ,‬וקרע‬
‫איבד במונית ‪ $100‬הכשיל את הנהג במעשה שלפי‬       ‫בפניו בגד יקר – ערך לראות אם יתאפק מלומר‬
                                                ‫בעקבות כך דיבור שאינו הגון‪ .‬והקשו בגמרא והלא‬
               ‫מחשבתו של הנהג יש בכך איסור‪.‬‬     ‫עבר באיסור של לפני עור לא תתן מכשול‪ ,‬ותירצו‬
                                                ‫שרב הונא מחל על כבודו‪ .‬וכתבו התוספות שצריך‬
‫אבל עדיין יש להסתפק טובא‪ ,‬כי באמת הנוסע‬         ‫לומר שרב הונא הודיעו קודם לכן‪ ,‬כי אחרת רבה‬
‫לא אמר שום אמירה לנהג שיש בה משום עצה‬           ‫יחשב כנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר‬
‫לעשות עבירה‪ ,‬רק אדרבה הוא היה מעוניין כביכול‬
‫שהכסף האבוד יחזור אליו‪ ,‬לכן כמעט בודאי שאין‬                                 ‫טלה שצריך כפרה‪.‬‬
‫בדבריו שום עצה או רמז של דיבור הכלול באיסור‬
                                                ‫ומבואר א"כ בתוספות שגם על הכשלה באיסור‬
                                     ‫לפני עור‪.‬‬  ‫כזה של כוונה לעבירה ג"כ נאמר איסור של "לפני‬
                                                ‫עור"‪ .‬אמנם היה מקום לומר שכוונת התוספות‬
‫מה שיש לדון לפי"ז הוא רק במקרה שהנהג‬            ‫לומר רק שרב הונא לא היה מכשיל את בנו רבה גם‬
‫נסע עם חבר‪ ,‬והלה יעץ לו שיעשה עם הנוסע את‬       ‫לולא איסור לפני עור‪ ,‬וגם מצינו בחידושי הריטב"א‬
‫"התרגיל" הזה‪ ,‬במקרה כזה יש לדון כנ"ל אם הוא‬     ‫שם שכותב שאין בכזה מקרה איסור "לפני עור"‪,‬‬
‫בכלל האיסור של לפני עור‪ ,‬ולפי מה שביררנו יוצא‬

         ‫שאכן במקרה כזה הוא יעבור בלפני עור‪.‬‬
   31   32   33   34   35   36   37   38   39   40   41