Page 39 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫לט‬ ‫משה‬ ‫האצותה וא הנוכו‬ ‫מתנת‬

‫שבעלי השדות הצנועין היו מציינין על עצי הפירות‬ ‫אבל יש כאן מקום לדון‪:‬‬
‫שלהם שהם ערלה כדי למנוע את הגנבים להמנע‬
‫מאיסור ערלה‪ ,‬ואחרים היו אומרים שאין צורך כי‬ ‫א‪ .‬האם מותר עכשיו להשתמש בעצה כזו‬
‫"הלעיטהו לרשע וימות"‪ .‬אולם הרי שם מדובר רק‬ ‫לגרום פגיעה פיזית לגנב על מנת למונעו בעתיד‬
‫בשאלה האם יש חיוב למנוע מהצלתו מהאיסור‪,‬‬ ‫מאיסור גניבה מהנגנב או מהאחרים? [הפסק הנ"ל‬
‫אבל לא להכשילו או לעשות מעשה בידים כמו כאן‬ ‫ניתן לגבי הצלת הסנדויץ של הסטודנט ללא כוונת‬
‫שעושה פעולה התקפית על מנת להלעיטו לרשע‬ ‫הפרשת הגנב מעבירה‪ ,‬אלא שיש לדון אם משום‬

‫כדי שימות‪.‬‬ ‫הצלתו מהעבירה ג"כ יש מקום להתיר?]‪.‬‬

‫ג‪ .‬האם גנב גם בדרכו חזרה מהמחתרת הותר‬ ‫ובודאי שאין הדבר דומה למקרה הפיתיון הנ"ל‪:‬‬
‫דמו בשעה שכבר אין סכנות נפשות?‬
‫מכיון שכל מה שדיברנו שכשיש תוצאה טובה‬
‫ואני רוצה להוסיף כאן דברים שאמר ידידי מר‬ ‫בעתיד יתכן שהדבר מותר‪ ,‬זה רק כשהאדם בעצמו‬
‫בנימין תשובה זכרונו לברכה‪ ,‬על מקרה בגנב שהיה‬ ‫עושה את המעשה‪ ,‬ובמקרה כזה אפילו שמחשבתו‬
‫נכנס לבית תמיד דרך המסתור של הכביסה‪ ,‬ואחד‬ ‫לא טובה אבל כיון שהתוצאה של מעשהו טובה זוהי‬
‫רופף את הברגים בכדי שהגנב יפול עם המסתור‬ ‫סיבה שלא יקבל על כך עונש כמבואר לעיל בשריג‬
‫לקרקע בדרכו לגנוב או בדרכו החוצה‪ .‬וכפי‬ ‫א' עלה א'‪ ,‬ובכל אופן זה ברור שעל עצם המחשבה‬
‫הלא טובה בלבד מגיע לו עונש‪ ,‬ויש מקרים שאף‬
‫המשתמע מפסקו של הרב נראה שעשה כדין‪.‬‬ ‫מקבל על כך מכת מרדות וממילא גם נפסל לעדות‬
‫מדרבנן כמו בכל מקום שמקבל מכת מרדות‪ ,‬וכמו‬
‫וטען בנימין ז"ל שכל זה רק כשהוא מגיע בדרך‬
‫כניסתו למעשה הגניבה‪ ,‬שאז נאמר על זה כל הדין‬ ‫שנתבאר בשריג א' עלה ב'‪.‬‬
‫של הבא להרגך השכם להרגו‪[ ,‬וכפי הסיפור שאני‬
‫מספר על אותו ש‪ .‬שניגש אלי כשהייתי בכלא‬ ‫אלא שכל זה רק ביחס לאדם עצמו‪ ,‬אולם‬
‫איילון למסור שיעור‪ ,‬והוא סיפר לי למה הוא יושב‬ ‫ביחס לשני כשאני הוא זה שגורם לפגוע בו פיזית‬
‫שם‪ ,‬כי הוא עקב אחרי אדם מבוגר מרכסים שחזר‬ ‫או זה שמכשילו בעבירה דהיינו במעשה שעל ידי‬
‫מהבורסה‪ ,‬וידע בדיוק כמה דולרים כמה יהלומים‬ ‫מחשבתו יביאהו למכת מרדות‪ ,‬וזה דבר האסור‬
‫וכמה מטבעות זהב יש לו בתיק‪ ,‬ולאחר שארב לו‬ ‫כמו שהבאנו קודם‪ ,‬הרי אף אם על ידי זה אני אגרום‬
‫כשבא לחטוף ממנו‪ ,‬הלה התנגד‪ ,‬ואז הכהו והלה‬ ‫שהוא יותר לא יעבור על איסור גניבה‪ ,‬הלא סוף סוף‬
‫מת אח"כ מפצעיו‪ .‬ואני שואל‪ :‬מהיכן הגיע לו לאותו‬ ‫עכשיו הוא עושה עבירה‪ ,‬ואסור לי להכשילו בכך‪.‬‬
‫גנב "לום" [מוט ברזל] שבו הכהו? אלא שירדה‬ ‫והוא הדין לגבי היתר נקיטת צעדים המונעים מהגנב‬
‫תורה לסוף דעתו של אדם ויודעת שאם אדם בא‬ ‫לגנוב‪ ,‬לא מצינו היתר כזה שעל ידי זה רק בעתיד‬
‫במחתרת לגנוב‪ ,‬הוא יודע שבעל הבית יעמוד נגדו‬
‫ויהרגהו‪ ,‬וכפי דברי רש"י בפרשת משפטים (שמות‬ ‫ימנע מעשה הגניבה ואילו הגנב ינזק עתה‪.‬‬
‫כ"ב) ועל כן הוא מכין לעצמו 'לום' וכדומה‪ ,‬והתורה‬
‫אמרה "הבא להרגך השכם להורגו"]‪ ,‬וכל זה ‪ -‬אמר‬ ‫ב‪ .‬עוד יש מקום לדון‪ :‬האם ב"הלעיטהו לרשע‬
‫וימות" נאמר גם לעשות מעשים כנגדו?‬

‫המקור של הדין "הלעיטהו לרשע וימות" מבואר‬
‫בגמרא בבא קמא פרק מרובה דף ס"ט‪ .‬לגבי מה‬