Page 25 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 25
הכ משה האצותה וא הנוכו מתנת
חדר הניתוח:
מתי נשאר אדם בחזקת כשרותו הגם שעשה מעשה בכוונה להרע?
א .כשלא יצא רע.
ב .כשיצא טוב.
הדוגמאות:
לה כי הניא אביה אותה ,ומכין אותה מכת מרדות א .אדם נדר נדר שיהיה נזיר ,והדינים של נזיר
מפני שנתכונה לאיסור" ,ובכסף משנה שם כתב: הם שאסור לו :א .להסתפר שלשים יום ב.
ומשמע לרבנו שרבי יהודה לא בא לחלוק על תנא להיטמאות למת .ג .לשתות יין .אבל אם לאחר
קמא אלא לפרש דברי תנא קמא ,והוסיף על כך מכן הלך לחכם שיתיר את נדרו ,הנדר מותר,
בספר משנה למלך :שמדברי התוספות נזיר דף כ"א ומותר לו :א .להסתפר ב .להיטמאות למת ג.
ע"ב ד"ה לעולם נראה דרבי יהודה פליג על תנא לשתות יין .אולם מה קורה אם הוא נטמא כבר
קמא[ .וממילא לשיטת התוס' אין הלכה כר' יהודה למת ושתה יין לפני ששאל לחכם ואחר כך
שאל לחכם והתיר לו את נדרו וממילא נדרו בטל
ואינו לוקה]. למפרע .האם הוא עבר על איסור בשעה שנטמא
ושתה יין או שלא? ומדוע שלא? כיון שנתברר
לפי זה כותב הנחל יצחק (סימן ל"א ענף ד' ד"ה עכשיו לכאורה שאין זה חטא כי לא היה כלל
ועוד) שלפי שיטת הרמב"ם אדם כזה יהיה פסול נדר ,ומה שהוא נתכוון בשעת מעשה לעבירה
לעדות כיון שעבר איסור ,ואילו לתוספות יהיה כשר אינו כלום כיון שבפועל לא עשה מעשה איסור.
לעדות. מדברי המשנה במסכת נזיר (כ"ג ע"א) נראה
לכאורה שיש בזה מחלוקת בין רבי יהודה לחכמים
ואף שהיה מקום לומר שהיות ויש חילוק בין האם אף שאינו עובר על לאו דאורייתא ואינו
הפרת בעל או אב שזה רק מכאן ולהבא [כלשון לוקה מדאורייתא מכל מקום האם לוקה מדרבנן,
הגמרא נזיר י"ט" .בעל מיגז גייז"] לבין הפרת שחכמים סבירא להו שלא לוקה ורבי יהודה סבירא
חכם ,כמבואר ברמב"ם פ"ב מהל' שבועות הי"ח
שעוקר את הנדר מעיקרו ,ואם כן בהפרת חכם לא ליה שלוקה.
יהיה אפילו מלקות מרדות ,ורק לגבי הפרת הבעל
או האב דיברו רבנן ור' יהודה .אולם מצינו להדיא המעניין הוא שהרמב"ם פוסק כר' יהודה
בתוספתא במסכת נזיר פ"ג שרבנן ור' יהודה נחלקו שלוקה מכת מרדות מדרבנן .ואלו דבריו בפרק י"ב
גם לגבי נזיר שנטמא ואח"כ התיר לו חכם את מהלכות נדרים הלכה י"ט "נדרה והפר לה האב או
נזירותו ,ומבואר שאין בזה חילוק ובשני האופנים הבעל והיא לא ידעה שהפר ועברה על נדרה וכו'
נחלקו רבנן ור' יהודה .ובספר חידושי הרי"ם חושן בזדון הרי זו פטורה ,ואף על פי שנתכוונה לאיסור
משפט סימן ל"ד סק"ז הביא את התוספתא אלא הואיל ונעשה ההיתר פטורה ועל זה נאמר וה' יסלח
שתמה שהפוסקים השמיטו דין זה בשאר נדרים
