Page 66 - מתנת משה חלק ו - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'א גירש ‪ -‬א"י הלע‬ ‫מתנת‬ ‫סו‬

‫השור לרועה‪ ,‬הרועה העמיד את השור בין כל‬ ‫נמי [ומבארת הגמרא שאכן אם היה נזק ליתומים‬
‫השוורים והניח לפניהם אוכל‪ ,‬ומאחר ולא היה לשור‬ ‫אז הרועה היה חייב לשלם להם על הנזק‪ ,‬כי הרי הם‬
‫שיניים לכן הוא לא קיבל את האוכל הראוי לו והוא‬ ‫נתנו לו שכר בכדי שישמור להם על השור]‪ ,‬והכא‬
‫מת ברעב‪ ,‬לאחר שהתבררה סיבת המוות נאלץ‬ ‫במאי עסקינן [אך במקרה זה]‪ ,‬דליכא פסידא דיתמי‬
‫ראובן להחזיר ליתומים את הכסף שהם שילמו עבור‬ ‫[לא היה ליתומים כל נזק]‪ ,‬דאשכחוהו למריה דתורא‬
‫השור‪ ,‬כי הרי היה זה מקח טעות‪ ,‬ועתה ראובן תובע‬ ‫ושקול יתמי זוזי מיניה [וזאת מכיון שהיתומים תבעו‬
‫את הרועה שישלם לו על הנזק‪ ,‬וזאת מאחר והיה‬ ‫את המוכר על כך שהוא מכר להם סחורה פגומה‬
‫מוטל עליו ליידע אותו שאין לשור שיניים‪ ,‬רמי בר‬
‫חמא הסתפק בהלכה זו‪ ,‬ולכן הוא הכריע שהרועה‬ ‫והוא החזיר להם את הכסף]"‪.‬‬

‫ישלם למוכר כדמי בשר בזול‪.‬‬ ‫נימוקי התביעה‬

‫ספיקו של רמי בר חמא‬ ‫"ואלא מאן קא טעין [ומקשה הגמרא שאם‬
‫אכן היתומים קיבלו את הכסף בחזרה‪ ,‬אם כן‬
‫וביארו התוספות (ד"ה הכא בספסירא) שרמי‬ ‫מדוע הסתפק רמי בר חמא על מי מוטל לשלם‪,‬‬
‫בר חמא הסתפק על מקרה שראובן רכש משמעון‬ ‫והרי אין כאן כלל ניזוק‪ ,‬ומפרשת הגמרא]‪ ,‬מריה‬
‫חפץ והתברר שהיה זה מקח טעות‪ ,‬האם כל עוד‬ ‫דתורא קטעין איבעי ליה לאודוען [המוכר תובע את‬
‫שהקונה לא החזיר את החפץ יהיה לקונה חיוב‬ ‫הרועה והאפוטרופוס שהיה מוטל עליהם להודיע‬
‫לשמור על החפץ כדין שומר חינם‪ ,‬או שמכיון שהיה‬ ‫לו שאין לשור שיניים]‪ ,‬מאי מודעינן ליה‪ ,‬מידע ידע‬
‫כאן מקח טעות ממילא אין לו כל חיובי שמירה על‬ ‫דמקח טעות הוי [ומקשה הגמרא מדוע היה מוטל‬
‫עליהם להודיע לו והרי הוא בודאי ידע שאין לשור‬
‫החפץ‪.‬‬ ‫שלו שיניים]‪ ,‬בספסירא דזבן מהכא ומזבין להכא‬
‫[ומבארת הגמרא שמוכר זה היה מתווך והוא קנה‬
‫ואם נחליט שכל עוד שהחפץ לא הוחזר למוכר‬ ‫את השור מאחרים כך שהוא כלל לא היה מודע לכך‬
‫יהיה ללקוח חיובי שומר‪ ,‬אם כן גם במקרה זה כל‬ ‫שאין לשור שיניים‪ ,‬ולכן הוא תובע את האפוטרופוס‬
‫עוד שלא השיבו היתומים לספסור את השור היה‬ ‫והרועה שישלמו לו על השור‪ ,‬כי היה להם ליידע‬
‫להם על השור חיוב אחריות כדין שומר חינם‪ ,‬ומכיון‬ ‫אותו שאין לשור שיניים]‪ ,‬הלכך מישתבע איהו דלא‬
‫שהם מסרו לרועה את השור לשמירה‪ ,‬אם כן הרי‬ ‫הוה ידע‪ ,‬ומשלם בקרא דמי בשר בזול [ומסקנת‬
‫זה כשוכר שמסר לשואל שההלכה היא כרבי יוסי‬ ‫הגמרא היא שעל המוכר להשבע שלא היה מודע‬
‫שאין הלה רשאי לעשות סחורה בפרתו של חבירו‪,‬‬ ‫לכך שאין לשור שיניים‪ ,‬והרועה יצטרך לשלם לו‪,‬‬
‫[וכפי שהתבאר בעלה ו' ז' שכן הדין גם בשומר‬ ‫אך לא תשלום מלא אלא רק כפי שקונים בשוק בשר‬
‫חינם שמסר לשומר שכר‪ ,‬וכמבואר בבבא קמא‬
‫דף י"א עמוד ב' תוספות ד"ה לא מבעיא]‪ ,‬ולכן גם‬ ‫בזול]"‪.‬‬
‫במקרה זה היתומים לא יוכלו לעשות סחורה בשור‬
‫של הספסור‪ ,‬וממילא יהיה הספסור זכאי לקבל את‬ ‫הסיפור בקצרה‪:‬‬

‫התשלום מהרועה‪.‬‬ ‫ראובן הינו סרסור בבהמות‪ ,‬והוא לא ידע שבין‬
‫השוורים שהוא קנה יש שור שאין לו שיניים‪ ,‬הוא‬
‫אבל אם נכריע שמכיון שהתברר שהיה זה מקח‬ ‫מכר את השור ליתומים‪ ,‬והאפוטרופוס מסר את‬
‫טעות אם כן אין ליתומים דין שומר‪ ,‬אם כן אין‬
‫לספסור זכות תביעה כנגד הרועה‪ ,‬כי הרי ליתומים‬