Page 65 - מתנת משה חלק ו - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת חוטיבה משה סה‬

‫כך שעלינו למצוא דרך אחרת בכדי להסביר את‬ ‫שזה ששילם על הביטוח יקבל את התגמולים‪ ,‬לכן‬
‫הכרעתם של דייני בראד להעניק לבעל הבית שני‬ ‫מכיון שהניזוק העיקרי הוא בעל הבית כי הרי רכושו‬
‫עלה באש‪ ,‬לכן בעל הבית יקבל שני שליש‪ ,‬ואילו‬
‫שליש‪ ,‬לעומת השוכר שיקבל רק שליש‪.‬‬ ‫רוכש הפוליסה שהפסיד רק את תשלומי הפרמיה‬

‫שור ללא שיניים‬ ‫יקבל רק שליש מהתשלום‪.‬‬

‫האור שמח (הלכות שכירות פרק ה' הלכה‬ ‫ביטוח נוסף‬
‫ו') מצא מקור נפלא להכרעתם של דייני בראד‪,‬‬
‫מבבא מציעא (דף מ"ב עמוד ב') "ההוא אפוטרופא‬ ‫ונראה שלפי ביאור השואל ומשיב אם שמעון‬
‫דיתמי דזבן להו תורא ליתמי [מעשה באפוטרופוס‬ ‫ביטח את ביתו בחברת הביטוח א‪ ,.‬ואחר כך ראובן‬
‫של יתומים שקנה להם שור]‪ ,‬ומסריה לבקרא‬ ‫ביטח את הבית של שמעון בחברת ביטוח ב‪ ,.‬באופן‬
‫[והאפוטרופוס מסר את השור לרועה]‪ ,‬לא הוו ליה‬ ‫כזה יתחלקו ראובן ושמעון שוה בשוה בתגמולי‬
‫ככי ושיני למיכל ומית [אך התברר שלא היה לשור‬ ‫ההביטוח שהתקבלו מחברת הביטוח ב‪ ,.‬כי הרי‬
‫שיניים‪ ,‬ומכיוון שהרועה לא היה מודע לכך‪ ,‬לכן‬ ‫על הפסד הבית כבר פוצה שמעון באמצעות חברת‬
‫הוא לא דאג להאכיל את השור באוכל הראוי לו‪,‬‬ ‫הביטוח א‪ ,.‬ואם כן ביחס לתגמולים של הביטוח‬
‫והשור מת ברעב]‪ ,‬אמר רמי בר חמא‪ ,‬היכי נדיינו‬ ‫הנוסף אין כל סיבה ששמעון יקבל יותר מראובן‪ ,‬כי‬
‫דייני להאי דינא [רמי בר חמא התלבט כיצד להכריע‬ ‫הרי לאחר ששמעון קיבל פיצוי על הדירה מחברת‬
‫בזה את הדין]‪ ,‬נימא ליה לאפוטרופא זיל שלים [אם‬ ‫הביטוח א‪ .‬הוא כבר אינו הניזוק העיקרי‪ ,‬ולכן ראובן‬
‫נחליט שהאפוטרופוס צריך לשלם על כך שהוא‬ ‫ושמעון יתחלקו בתגמולי הביטוח הנוסף שוה בשוה‪.‬‬
‫לא עשה את מלאכתו נאמנה]‪ ,‬אמר אנא לבקרא‬
‫מסרתיה [יטען האפוטרופוס להגנתו שאין להטיל‬ ‫תשלומי נזיקין‬
‫דופי במעשיו‪ ,‬כי הרי הוא מסר את השור לפיקוח‬
‫של הרועה]‪ ,‬נימא ליה לבקרא זיל שלים [ואם נתבע‬ ‫אך דברי השואל ומשיב שדימה את תגמולי‬
‫את הרועה]‪ ,‬אמר אנא בהדי תורי אוקימתיה‪ ,‬אוכלא‬ ‫הביטוח לתשלומי בושת אינם מוכרעים‪ ,‬כי כפי‬
‫שדאי ליה‪ ,‬לא הוה ידעינן דלא אכל [יהדוף הרועה‬ ‫הנראה יש חילוק מהותי בין ההתדיינות אודות‬
‫את התביעה מתוך הצטדקות שמאחר והוא לא היה‬ ‫הזכאות לקבלת תגמולי חברת הביטוח‪ ,‬ובין הפשרה‬
‫מודע לכך שאין לשור שיניים‪ ,‬לכן הוא הניח אותו בין‬ ‫שהטיל רבי יהודה בן בתירא בהקשר לתשלומי‬
‫יתר השוורים והוא שם לפניהם אוכל‪ ,‬כך שהוא כלל‬ ‫הבושת‪ ,‬וזאת מאחר ותשלומי הבושת הינם תשלומי‬
‫נזיקין‪ ,‬ולכן המפתח לקבוע את החלוקה בין הניזוקים‬
‫לא היה צריך לשים לב שהשור לא אכל]"‪.‬‬ ‫הוא בהתאם לרמת הנזק‪ ,‬ומפני כן בבושת שבגלוי‬
‫שהבעל הוא הניזוק העיקרי הוא יקבל שני שליש‪,‬‬
‫היתומים לא ניזוקו‬ ‫ואילו בבושת שבסתר שהניזוק העיקרי היא האשה‪,‬‬
‫לכן היא תקבל את השני שליש‪ ,‬אבל תשלומי‬
‫ומקשה הגמרא "מכדי בקרא שומר שכר דיתמי‬ ‫הביטוח הרי אינם תשלומי נזיקין‪ ,‬אלא שחברת‬
‫הוא‪ ,‬איבעי ליה לעיוני [ומקשה הגמרא כיצד הרועה‬ ‫הביטוח משפה את המוטב בהתאם להתחייבותה‪,‬‬
‫רוצה להשמט משלם‪ ,‬והרי הוא קיבל תשלום על‬ ‫[וכמו שהארכנו לפרש זאת בעלה ח']‪ ,‬וממילא אין‬
‫שמירת השור‪ ,‬כך שהיה עליו לעיין היטב ולבחון‬ ‫כל סיבה לקבוע את מפתח החלוקה בהתאם לרמת‬
‫האם אכן השור אוכל]‪ ,‬אי איכא פסידא דיתמי הכי‬
‫הנזק‪ ,‬אלא ראוי ששניהם יקבלו שוה בשוה‪.‬‬