Page 63 - מתנת משה חלק ו - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת חוטיבה משה סג‬

‫ואז היה ערכה פחות משוויה עתה‪ ,‬כי הרי החתיכה‬ ‫גם לאחר שהיא התערבה בחתיכות של שמעון‪,‬‬
‫היתה אז אסורה באכילה‪.‬‬ ‫וראובן הוא הבעלים על החתיכה‪ ,‬ולכן ללא ספק‬
‫שמוטל על שמעון לשלם לראובן כפי ערכה העדכני‬
‫ומחמת קושיא זו הוכיח הגאון רבי שלמה מעהר‬ ‫של החתיכה‪ ,‬כי למרות שלפני שהחתיכה התערבה‬
‫זצ"ל מדברי הפרי מגדים הללו כלל משפטי‪ ,‬שאל לו‬ ‫בהיותה אסורה באכילה אז היא לא הייתה שווה כל‬
‫לשמעון לשלשל לכיסו רווח שנוצר מחמת ממונו‬ ‫כך‪ ,‬אך עתה לאחר שהחתיכה נפלה לתערובת ופקע‬
‫של ראובן‪ ,‬ומכיוון שהרווח נוצר מחמת החתיכה‬ ‫מנה איסורה חזר שוויה להיות ככל שאר חתיכות‬
‫של ראובן לכן שמעון חייב לשלם לראובן את הערך‬ ‫היתר‪ ,‬ומכיוון שגם עתה החתיכה עודנה בבעלותו‬
‫של ראובן‪ ,‬ממילא שמעון צריך לשלם לו מחיר של‬
‫העכשווי של החתיכה‪.‬‬ ‫חתיכה מותרת‪ ,‬ומובן היטב מדוע הפרי מגדים חייב‬
‫את שמעון לשלם לראובן מחיר של חתיכה מותרת‪,‬‬
‫מסקנת הגאון רבי שלמה מעהר זצ"ל‪:‬‬ ‫ואין בזה כל קושי‪ ,‬כך שאין לייסד מדברי הפרי מגדים‬
‫הללו כלל משפטי הקובע שאל לו לשמעון לשלשל‬
‫ומכח כלל משפטי זה שלמד הגאון רבי שלמה‬
‫מעהר זצ"ל מדברי הפרי מגדים‪ ,‬הוא הסיק לעניין‬ ‫לכיסו רווח שנוצר מחמת ממונו של ראובן‪.‬‬
‫המבטח את ביתו של חבירו‪ ,‬והבית נשרף‪ ,‬שמאחר‬
‫והרווח הינו כתוצאה משריפת הבית של החבר‪ ,‬לכן‬ ‫את שלו הוא נוטל‬
‫התגמולים הינם של בעל הבית‪ ,‬כי אל לו למבטח‬
‫וכפי הנראה מהרי"א הלוי זצ"ל למד כשיטת‬
‫להרוויח כסף שנוצר מחמת בית שאינו שלו‪.‬‬ ‫השב שמעתתא הסבור שאם ממון של ראובן‬
‫התערב בממונו של שמעון אזי הממון עדיין שייך‬
‫שיטת הפרי מגדים‬ ‫לראובן‪ ,‬ולכן פשוט למהרי"א הלוי זצ"ל שעל שמעון‬
‫לשלם לראובן כפי ערכה הנוכחי של החתיכה‪ ,‬כי הרי‬
‫אמנם מדברי הפרי מגדים (אורח חיים סימן‬ ‫גם עתה החתיכה עודנה בבעלותו של ראובן‪ ,‬וממילא‬
‫תרל"ז משבצות זהב ס"ק ד') מוכח שדעתו זהה‬
‫לשיטת השב שמעתתא הסבור שאם התערב ממון‬ ‫הוא זכאי לקבל את שוויה העדכני‪.‬‬
‫של ראובן בממון של שמעון הממון נותר שייך‬
‫לראובן‪ ,‬כי שם כותב הפרי מגדים שאם גזל סכך‬ ‫חוב ממון‬
‫ועירב אותו עם סכך שלו הסוכה פסולה כדין סוכה‬
‫גזולה‪ ,‬ואף שהסכך הגזול מעורב ברוב סכך שלו‪,‬‬ ‫אבל הגאון רבי שלמה מעהר זצ"ל כנראה למד‬
‫אך ממון לא בטיל‪ ,‬הרי שסובר הפרי מגדים שכיון‬ ‫כשיטת הבכורי יעקב הסבור שהממון בטל ונהיה‬
‫שממון לא בטל לכן הסכך עצמו עודנו שייך לבעליו‬ ‫שייך לשמעון‪ ,‬אלא ששמעון מחויב לפצות את‬
‫ודינו כסכך גזול‪ ,‬אלא שהפרי מגדים חזר והסתפק‬ ‫ראובן פיצוי כספי על הממון שלו שהתערב בתוך‬
‫שאולי כיוון שהסכך הגזול אינו ניכר ממילא בטלה‬ ‫ממונו של שמעון‪ ,‬ולכן הקשה הגאון רבי שלמה‬
‫ממנו חובת ההשבה‪ ,‬והגזלן חייב לנגזל בתמורה‬ ‫מעהר זצ"ל מפני מה פסק הפרי מגדים ששמעון‬
‫לגזלה רק דמים‪ ,‬ולא את הסכך הגזול‪ ,‬וממילא הסכך‬ ‫חייב לשלם לראובן כפי ערכה העכשווי של החתיכה‪,‬‬
‫נהיה של הגזלן‪ ,‬אבל לולא זאת היה פשוט לפרי‬ ‫והרי הוא אינו מחויב לשלם אלא כפי ערך החתיכה‬
‫מגדים שהסכך שהתערב עודנו שייך לנגזל‪ ,‬והבכורי‬ ‫לפני שהתערבה‪ ,‬כי הרי ברגע שהחתיכה התערבה‬
‫יעקב (סימן תרל"ז ס"ק י"ג) הביא לדברי הפרי מגדים‬ ‫היא נעשית של שמעון‪ ,‬וממילא שמעון אינו חייב‬
‫הללו‪ ,‬ובסוף דבריו כתב הבכורי יעקב שלפי מה‬ ‫לשלם לראובן אלא כפי ערכה בשעה שהתערבה‪,‬‬