Page 62 - מתנת משה חלק ו - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 62

‫משה‬  ‫'א גירש ‪' -‬י הלע‬                           ‫מתנת‬  ‫סב‬

‫והרי לפני שהחתיכה התערבה ערכה היה רק ‪,₪ 30‬‬              ‫חתיכת איסור של ראובן‬
‫וההתייקרות של החתיכה הוא רק בגלל התערבותה‬
‫עם החתיכות של שמעון‪ ,‬ואם כן אין לו לשמעון‬       ‫ובפרי מגדים (יורה דעה סימן ק"ט משבצות זהב ס"ק‬
‫לשלם לראובן אלא כמחיר החתיכה כפי שוויה לפני‬     ‫א') פסק שאם התערבה חתיכת איסור של ראובן‬
‫שהתערבה‪ ,‬ולא כשוויה עכשיו לאחר שהתערבה‬          ‫בשתי חתיכות היתר של שמעון‪ ,‬האיסור בטל ברוב‪,‬‬
                                                ‫ושלושת החתיכות מותרות באכילה‪ ,‬כי דין ביטול‬
                            ‫ופקע ממנה איסורה‪.‬‬   ‫ברוב נאמר גם כאשר החתיכות אינן של אדם אחד‪,‬‬
                                                ‫וכתב הפרי מגדים שבכגון זאת על שמעון לשלם‬
‫ומפאת תמיהה זו הוכיח הגאון רבי שלמה מעהר‬        ‫לראובן את מחיר החתיכה השייכת לו‪ ,‬כי למרות‬
‫זצ"ל שמכיוון ששמעון הרוויח חתיכה ששווה‬          ‫שלולא החתיכות של ראובן הייתה חתיכה זו אסורה‪,‬‬
‫‪ ₪ 100‬כפי ערכה של חתיכה המותרת באכילה‪ ,‬לכן‬      ‫אך לאחר שהחתיכה בטלה ברוב ופקע ממנה איסורה‪,‬‬
‫הוא מחויב לשלם לראובן כמחיר חתיכה מותרת‪,‬‬        ‫הרי חתיכה זו שייכת לראובן‪ ,‬והרי זה ככל ממון של‬
‫כי אל לו לשמעון לשלשל לכיסו רווח שנוצר מחמת‬     ‫ראובן שהתערב בממון של שמעון‪ ,‬שההלכה היא‬
                                                ‫שממון לא בטיל‪ ,‬ולכן מוטל על שמעון לשלם לראובן‬
                               ‫ממונו של ראובן‪.‬‬  ‫את מחיר החתיכה שהתערבה‪[ ,‬ועיין שם מה שכתב‬
                                                ‫לחלק בין חתיכה האסורה רק באיסור אכילה‪ ,‬ובין‬
      ‫תגמולי הביטוח לבעל הבית‬                   ‫חתיכה שהייתה גם אסורה בהנאה‪ ,‬שמאחר וחתיכה‬
                                                ‫זו הייתה אסורה גם בהנאה ממילא היא לא הייתה‬
‫ומכאן הוכיח הגאון רבי שלמה מעהר זצ"ל‬            ‫שווה כלום ונעשית הפקר‪ ,‬ושמעון זכה בה מההפקר]‪.‬‬
‫לעניין התגמול של חברת הביטוח‪ ,‬והוא פסק‬
‫שהתגמול של חברת הביטוח שייך לבעל הבית‪ ,‬גם‬                     ‫ערך עדכני‬
‫אם איש אחר עשה את הביטוח‪ ,‬כי אין לו למבטח‬
‫להרוויח כסף שנוצר מחמת הבית שנשרף‪ ,‬ולכן‬         ‫והוסיף הפרי מגדים שעל שמעון לשלם לראובן‬
‫התשלומים שייכים לבעל הבית גם אם איש אחר‬         ‫כפי ערכה הנוכחי של החתיכה לאחר שהיא‬
                                                ‫התערבה‪ ,‬ולא כפי שוויה בטרם התערבה‪ ,‬וכגון באם‬
                      ‫רכש את פוליסת הביטוח‪.‬‬     ‫לפני שהחתיכה התערבה בעודה אסורה באכילה היה‬
                                                ‫אז ערכה רק ‪ ,₪ 30‬וזאת מאחר והיא הייתה מותרת‬
         ‫השגת מהרי"א הלוי‬                       ‫רק בהנאה כגון לתת את החתיכה לבהמות וחיות‪,‬‬
                                                ‫אבל לבני אדם היא הייתה אסורה באכילה‪ ,‬אך עתה‬
‫אבל מהרי"א הלוי זצ"ל כתב שדברי הפרי מגדים‬       ‫לאחר שהחתיכה התערבה והיא הותרה גם באכילה‬
‫פשוטים הם ואינם צריכים כלל ביאור‪ ,‬כך שממילא‬     ‫בגין כך ערכה עלה‪ ,‬ומעתה היא שווה ‪ ,₪ 100‬ופסק‬
‫לא ניתן לבסס על דברי הפרי מגדים הללו‪ ,‬שאל לו‬    ‫הפרי מגדים שעל שמעון לשלם לראובן ‪ ,₪ 100‬כפי‬
‫לשמעון לשלשל לכיסו רווח שנוצר מחמת ממון‬         ‫הערך העדכני של החתיכה‪ ,‬ולא ‪ ₪ 30‬כפי ערכה‬
‫ראובן‪ ,‬כי הסיבה שהפרי מגדים חייב את שמעון‬
‫לשלם לראובן כפי ערך חתיכה מותרת‪ ,‬אינו מחמת‬                                 ‫לפני שהיא התערבה‪.‬‬
‫שאל לו לשמעון לשלשל לכיסו כסף שנוצר מחמת‬
‫ממונו של ראובן‪ ,‬אלא טעמו של הפרי מגדים הינו‬        ‫רווח שנוצר בגלל ממונו של ראובן‬
‫מחמת שכאשר התערבה חתיכת איסור השייכת‬
‫לראובן בחתיכות היתר השייכות לשמעון‪ ,‬אזי‬         ‫ותמה הגאון רבי שלמה מעהר זצ"ל מדוע חייב‬
‫בוודאי שעל שמעון לשלם לראובן כמחיר חתיכה‬        ‫הפרי מגדים את שמעון לשלם לראובן ‪,₪ 100‬‬
‫מותרת‪ ,‬כי הרי החתיכה שהתערבה עודנה של ראובן‬
   57   58   59   60   61   62   63   64   65   66   67