Page 62 - מתנת משה חלק ו - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'א גירש ‪' -‬י הלע‬ ‫מתנת‬ ‫סב‬

‫והרי לפני שהחתיכה התערבה ערכה היה רק ‪,₪ 30‬‬ ‫חתיכת איסור של ראובן‬
‫וההתייקרות של החתיכה הוא רק בגלל התערבותה‬
‫עם החתיכות של שמעון‪ ,‬ואם כן אין לו לשמעון‬ ‫ובפרי מגדים (יורה דעה סימן ק"ט משבצות זהב ס"ק‬
‫לשלם לראובן אלא כמחיר החתיכה כפי שוויה לפני‬ ‫א') פסק שאם התערבה חתיכת איסור של ראובן‬
‫שהתערבה‪ ,‬ולא כשוויה עכשיו לאחר שהתערבה‬ ‫בשתי חתיכות היתר של שמעון‪ ,‬האיסור בטל ברוב‪,‬‬
‫ושלושת החתיכות מותרות באכילה‪ ,‬כי דין ביטול‬
‫ופקע ממנה איסורה‪.‬‬ ‫ברוב נאמר גם כאשר החתיכות אינן של אדם אחד‪,‬‬
‫וכתב הפרי מגדים שבכגון זאת על שמעון לשלם‬
‫ומפאת תמיהה זו הוכיח הגאון רבי שלמה מעהר‬ ‫לראובן את מחיר החתיכה השייכת לו‪ ,‬כי למרות‬
‫זצ"ל שמכיוון ששמעון הרוויח חתיכה ששווה‬ ‫שלולא החתיכות של ראובן הייתה חתיכה זו אסורה‪,‬‬
‫‪ ₪ 100‬כפי ערכה של חתיכה המותרת באכילה‪ ,‬לכן‬ ‫אך לאחר שהחתיכה בטלה ברוב ופקע ממנה איסורה‪,‬‬
‫הוא מחויב לשלם לראובן כמחיר חתיכה מותרת‪,‬‬ ‫הרי חתיכה זו שייכת לראובן‪ ,‬והרי זה ככל ממון של‬
‫כי אל לו לשמעון לשלשל לכיסו רווח שנוצר מחמת‬ ‫ראובן שהתערב בממון של שמעון‪ ,‬שההלכה היא‬
‫שממון לא בטיל‪ ,‬ולכן מוטל על שמעון לשלם לראובן‬
‫ממונו של ראובן‪.‬‬ ‫את מחיר החתיכה שהתערבה‪[ ,‬ועיין שם מה שכתב‬
‫לחלק בין חתיכה האסורה רק באיסור אכילה‪ ,‬ובין‬
‫תגמולי הביטוח לבעל הבית‬ ‫חתיכה שהייתה גם אסורה בהנאה‪ ,‬שמאחר וחתיכה‬
‫זו הייתה אסורה גם בהנאה ממילא היא לא הייתה‬
‫ומכאן הוכיח הגאון רבי שלמה מעהר זצ"ל‬ ‫שווה כלום ונעשית הפקר‪ ,‬ושמעון זכה בה מההפקר]‪.‬‬
‫לעניין התגמול של חברת הביטוח‪ ,‬והוא פסק‬
‫שהתגמול של חברת הביטוח שייך לבעל הבית‪ ,‬גם‬ ‫ערך עדכני‬
‫אם איש אחר עשה את הביטוח‪ ,‬כי אין לו למבטח‬
‫להרוויח כסף שנוצר מחמת הבית שנשרף‪ ,‬ולכן‬ ‫והוסיף הפרי מגדים שעל שמעון לשלם לראובן‬
‫התשלומים שייכים לבעל הבית גם אם איש אחר‬ ‫כפי ערכה הנוכחי של החתיכה לאחר שהיא‬
‫התערבה‪ ,‬ולא כפי שוויה בטרם התערבה‪ ,‬וכגון באם‬
‫רכש את פוליסת הביטוח‪.‬‬ ‫לפני שהחתיכה התערבה בעודה אסורה באכילה היה‬
‫אז ערכה רק ‪ ,₪ 30‬וזאת מאחר והיא הייתה מותרת‬
‫השגת מהרי"א הלוי‬ ‫רק בהנאה כגון לתת את החתיכה לבהמות וחיות‪,‬‬
‫אבל לבני אדם היא הייתה אסורה באכילה‪ ,‬אך עתה‬
‫אבל מהרי"א הלוי זצ"ל כתב שדברי הפרי מגדים‬ ‫לאחר שהחתיכה התערבה והיא הותרה גם באכילה‬
‫פשוטים הם ואינם צריכים כלל ביאור‪ ,‬כך שממילא‬ ‫בגין כך ערכה עלה‪ ,‬ומעתה היא שווה ‪ ,₪ 100‬ופסק‬
‫לא ניתן לבסס על דברי הפרי מגדים הללו‪ ,‬שאל לו‬ ‫הפרי מגדים שעל שמעון לשלם לראובן ‪ ,₪ 100‬כפי‬
‫לשמעון לשלשל לכיסו רווח שנוצר מחמת ממון‬ ‫הערך העדכני של החתיכה‪ ,‬ולא ‪ ₪ 30‬כפי ערכה‬
‫ראובן‪ ,‬כי הסיבה שהפרי מגדים חייב את שמעון‬
‫לשלם לראובן כפי ערך חתיכה מותרת‪ ,‬אינו מחמת‬ ‫לפני שהיא התערבה‪.‬‬
‫שאל לו לשמעון לשלשל לכיסו כסף שנוצר מחמת‬
‫ממונו של ראובן‪ ,‬אלא טעמו של הפרי מגדים הינו‬ ‫רווח שנוצר בגלל ממונו של ראובן‬
‫מחמת שכאשר התערבה חתיכת איסור השייכת‬
‫לראובן בחתיכות היתר השייכות לשמעון‪ ,‬אזי‬ ‫ותמה הגאון רבי שלמה מעהר זצ"ל מדוע חייב‬
‫בוודאי שעל שמעון לשלם לראובן כמחיר חתיכה‬ ‫הפרי מגדים את שמעון לשלם לראובן ‪,₪ 100‬‬
‫מותרת‪ ,‬כי הרי החתיכה שהתערבה עודנה של ראובן‬