Page 55 - מתנת משה חלק ו - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת חוטיבה משה נה‬
‫עלה ט'‬

‫משתרשי ליה‬

‫משתרשי ליה הינו כלל משפטי הקובע שבאם ממון ראובן התרבה מחמת ממונו‬
‫של שמעון‪ ,‬אז התוספת תהיה שייכת לשמעון‪ ,‬ובספרי הפוסקים דנו האם יתכן‬
‫שמחמת סיבה זאת יהיו תגמולי הביטוח שייכים לבעל הנכס שנשרף‪ ,‬וזאת בגלל‬
‫שהחיוב של חברת הביטוח הינו מחמת הבית שנשרף‪ ,‬כך שהבית שנשרף הינו‬
‫העילה לתשלומים‪ ,‬ולבהירות הדברים נתחקה אחר המקור ההלכתי לכלל זה‪,‬‬

‫הגדרתו‪ ,‬ומזה נסיק לעניינינו‪.‬‬

‫אם עקרונית יש לשבט הכהונה תביעה ממונית על‬ ‫הפריש חלה ואכלה‬
‫החלה שהופרשה‪ ,‬אך אין דרך לממש את התביעה‬
‫הזו‪ ,‬כי מאחר ואין כהן ספציפי שיש לו בלעדיות על‬ ‫המפריש חלה מן העיסה חייב לתת את החלה‬
‫החלה שהופרשה‪ ,‬ממילא המזיק יכול לדחות בקלות‬ ‫לכהן‪[ ,‬אך כיום מאחר והכהנים אינם טהורים לכן‬
‫את הכהן שיתבע אותו‪ ,‬ולומר לו שאין לו זכות‬ ‫אין נותנים את החלה לכהן אלא שורפים אותה]‪,‬‬
‫תביעה כנגדו כי הרי הוא רשאי להעביר את התשלום‬ ‫וחלה זו מרגע הפרשתה הינה מתנות כהונה ושייכת‬
‫לכהן אחר‪ ,‬כך שאף כהן לא יהיה ביכולתו לזכות‬ ‫לשבט הכהונה‪ ,‬ולמרות זאת אם במקום לתת לכהן‬
‫בתביעה‪ - ,‬וכתבו בתוספות (ד"ה ואב"א) שסברא זו‬ ‫את החלה הוא אכל אותה‪ ,‬האוכל אינו חייב לשלם‬
‫אין ביכולתה לפטור את המזיק מלצאת ידי שמים כי‬ ‫על כך לכהנים‪ ,‬וכן אם מאן דהו הזיק את החלה כגון‬
‫הרי סוף דבר הוא לא פרע את החוב‪ ,‬אבל אם הפטור‬ ‫שהשליכה לפח או שהוא שרף אותה‪ ,‬אין לשבט‬
‫הוא מחמת הלימוד מהפסוק אם כן הרי זה פטור‬ ‫הכהונה תביעה כספית כנגדו‪ ,‬וכן הדין גם בשאר‬

‫החלטי אף בכדי להיפטר מדיני שמים]"‪.‬‬ ‫מתנות כהונה כתרומות מעשרות ושאר דברים‪.‬‬

‫אנסו בית המלך גרונו‬ ‫המזיק או אוכל מתנות כהונה‬

‫ובגמרא (דף קל"א עמוד א') הקשו על דברי‬ ‫הלכה זו מפורשת בחולין (דף ק"ל עמוד ב')‬
‫רב חסדא "תא שמע‪ ,‬הרי שאנסו בית המלך גרנו‪,‬‬ ‫"אמר רב חסדא‪ ,‬המזיק מתנות כהונה או שאכלן‬
‫[אם שליחי המלך נטלו מהגורן כמות של חיטים‪,‬‬ ‫פטור מלשלם‪ ,‬מאי טעמא‪ ,‬איבעית אימא דכתיב‬
‫ובתוכם יש גם את התרומות ומעשרות שהיו צריכים‬ ‫זה‪[ ,‬בדברים (פרק י"ח פסוק ג') כתוב "זה יהיה‬
‫להיות מעוברים לכהנים]‪ ,‬אם בחובו חייב לעשר‪,‬‬ ‫משפט הכהנים מאת העם"‪ ,‬ומשמעות הלשון 'זה'‬
‫[אם הסיבה ששליחי המלך נטלו את התבואה הוא‬ ‫שרק בעוד שהמתנות כהונה קיימים רק אז חייבים‬
‫מחמת שבעל התבואה היה חייב כסף למלך‪ ,‬ובכך‬ ‫להעניק אותם לכהנים‪ ,‬אבל אם הם כבר לא קיימים‬
‫ששליחי המלך נטלו את התרומות ומעשרות נפטר‬ ‫כגון שנאכלו או שנשרפו אין לשבט הכהונה כל זכות‬
‫בעל הבית מחיובו למלך‪ ,‬אם כן בעל התבואה חייב‬ ‫על המתנות כהונה]‪ ,‬ואיבעית אימא משום דהוי ליה‬
‫ממון שאין לו תובעים‪[ ,‬ועוד מסבירה הגמרא שאף‬