Page 81 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 81

‫פא‬  ‫משה‬  ‫'א גריש ‪ -‬ג"י הלע‬                    ‫מתנת‬

‫והרי התוספות (במועד קטן דף ב' עמוד ב' ד"ה קא‬       ‫מחלוקת הרמב"ם והאור זרוע‬
‫מרפויי ארעא) ביארו שהדמיון בין השקייה לזורע‬
‫הינו במחשבה‪ ,‬ומאחר והרמב"ם (פרק ב' מהלכות‬     ‫ובפרט זה חלוקים הרמב"ם והאור זרוע‪,‬‬
‫שבת הלכה ט"ז) פסק שהעיקר זה המעשה‪ ,‬אם כן‬      ‫שהרמב"ם (פרק ב' מהלכות שבת הלכה ט"ז)‬
‫מדוע הוא הכריע (בפרק ח' מהלכות שבת הלכה‬       ‫הכריע לגבי פורס מצודה כרבה שהעיקר זה‬
                                              ‫המעשה‪ ,‬ואילו האור זרוע הכריע גם לגבי פורס‬
     ‫ב') שהשקייה משויכת למלאכת זורע‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬    ‫מצודה שההלכה כרבא כי דבריו תואמים לשיטת‬
                                              ‫רב יוסף שהעיקר זה המחשבה‪ ,‬וסיבת השוני בין‬
              ‫לסיכום‪:‬‬                         ‫פסיקת הרמב"ם להכרעת האור זרוע נובעת או‬
                                              ‫מחמת שהרמב"ם חילק בין שוגג למזיד‪ ,‬ואילו‬
‫התבאר שהכרעת האור זרוע (הלכות שבת‬             ‫האור זרוע לא חילק בין שוגג למזיד‪ ,‬או שהאור‬
‫סימן נ"ד) שהעיקר זה המחשבה‪ ,‬ומטעם זה‬          ‫זרוע גם מודה לחילוק בין שוגג למזיד אלא שהוא‬
‫פסק האור זרוע שהפורס מצודה להעלות דגים‬        ‫פירש גם את הסוגיא במנחות לגבי מזיד‪ ,‬אבל‬
‫והעלה תינוק חייב‪ ,‬וכשיטת רבא (מנחות דף ס"ד‬    ‫בזה הן הרמב"ם והן האור זרוע שווים שהשקייה‬
‫עמוד א')‪ ,‬ומחמת כן גם פסק האור זרוע כשיטת‬     ‫הינה משויכת למלאכת זורע‪ ,‬כי הן לרמב"ם והן‬
‫רב יוסף (מועד קטן דף ב' עמוד ב') שהשקייה‬      ‫לאור זרוע עיקר העונש לעושה במזיד זה מחמת‬
‫משויכת למלאכת זורע כי שניהם דומים זה לזה‬      ‫המחשבה‪ ,‬ולכן השקייה דומה לזורע כי בשניהם‬

                      ‫לגבי תכלית המלאכה‪.‬‬                        ‫התכלית הינה להצמיח פירות‪.‬‬

‫ובדעת הרמב"ם ביאר הכלי חמדה (פרשת‬                        ‫דברי החזון איש‬
‫ויחי ד"ה הן אמת) שלענין מזיד העיקר זה‬
‫המחשבה ולכן הוא הכריע (הלכות שבת פרק‬          ‫אמנם החזון איש (מנחות סימן מ"ב ס"ק י"ח)‬
‫ח' הלכה ב') שההתראה על השקייה היא מחמת‬        ‫כתב להיפך שהרמב"ם (פרק ב' מהלכות שגגות‬
‫מלאכת זורע‪ ,‬ואילו לענין שוגג סבור הרמב"ם‬      ‫הלכה ט"ו) פירש את הסוגיא במנחות לענין שוגג‪,‬‬
‫שהעיקר זה המעשה ולכן הוא פסק (שם)‬             ‫וזאת מאחר והעושה כן במזיד יהיה פטור גם לפי‬
‫שהפורס מצודה להעלות דגים והעלה תינוק יהיה‬     ‫רבא‪ ,‬כי לכל השיטות אין לחייב עונש מיתה על‬
‫פטור‪ ,‬וכמו שהוא נימק זאת בהלכות שגגות (פרק‬    ‫מחשבה בלבד‪ ,‬ומכיון שהתברר שהמעשה היה‬
‫ב' הלכה ח') נימק את הפטור "מפני שהיה שוגג"‪.‬‬   ‫חיוני להצלת התינוק‪ ,‬ממילא לא יתכן לחייב את‬

‫אבל החזון איש (מנחות סימן מ"ב אות י"ח)‬                  ‫פורס המצודה מיתה על מחשבה בלבד‪.‬‬
‫סבור בדעת הרמב"ם שלהלכה אחד מזיד ואחד‬
                                              ‫ולדברי החזון איש נמצא שלהלכה הן בשוגג‬
                     ‫שוגג העיקר זה המעשה‪.‬‬     ‫והן במזיד העיקר זה המעשה‪ ,‬כי מאחר וההלכה‬
                                              ‫היא כרבה שגם בשוגג העיקר זה המעשה‪ ,‬אם כן‬
       ‫השקייה ‪ -‬הלכה למעשה‬                    ‫להלכה לא יהיה הבדל בין שוגג למזיד אלא גם‬
                                              ‫בשוגג וגם במזיד העיקר זה המעשה‪ ,‬ואם כן יש‬
‫בהמשך הסוגיא במועד קטן מובאת שיטתו‬            ‫לתמוה מדוע הרמב"ם (פרק ח' מהלכות שבת‬
‫של אביי הסובר שאין כל מניעה לחייב את המשקה‬    ‫הלכה ב') פסק לענין השקייה שחיובו משום זורע‪,‬‬
‫גם משום חורש וגם משום זורע‪ ,‬וכן הכריע להלכה‬
   76   77   78   79   80   81   82   83   84   85   86