Page 81 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 81
פא משה 'א גריש -ג"י הלע מתנת
והרי התוספות (במועד קטן דף ב' עמוד ב' ד"ה קא מחלוקת הרמב"ם והאור זרוע
מרפויי ארעא) ביארו שהדמיון בין השקייה לזורע
הינו במחשבה ,ומאחר והרמב"ם (פרק ב' מהלכות ובפרט זה חלוקים הרמב"ם והאור זרוע,
שבת הלכה ט"ז) פסק שהעיקר זה המעשה ,אם כן שהרמב"ם (פרק ב' מהלכות שבת הלכה ט"ז)
מדוע הוא הכריע (בפרק ח' מהלכות שבת הלכה הכריע לגבי פורס מצודה כרבה שהעיקר זה
המעשה ,ואילו האור זרוע הכריע גם לגבי פורס
ב') שהשקייה משויכת למלאכת זורע ,וצ"ע. מצודה שההלכה כרבא כי דבריו תואמים לשיטת
רב יוסף שהעיקר זה המחשבה ,וסיבת השוני בין
לסיכום: פסיקת הרמב"ם להכרעת האור זרוע נובעת או
מחמת שהרמב"ם חילק בין שוגג למזיד ,ואילו
התבאר שהכרעת האור זרוע (הלכות שבת האור זרוע לא חילק בין שוגג למזיד ,או שהאור
סימן נ"ד) שהעיקר זה המחשבה ,ומטעם זה זרוע גם מודה לחילוק בין שוגג למזיד אלא שהוא
פסק האור זרוע שהפורס מצודה להעלות דגים פירש גם את הסוגיא במנחות לגבי מזיד ,אבל
והעלה תינוק חייב ,וכשיטת רבא (מנחות דף ס"ד בזה הן הרמב"ם והן האור זרוע שווים שהשקייה
עמוד א') ,ומחמת כן גם פסק האור זרוע כשיטת הינה משויכת למלאכת זורע ,כי הן לרמב"ם והן
רב יוסף (מועד קטן דף ב' עמוד ב') שהשקייה לאור זרוע עיקר העונש לעושה במזיד זה מחמת
משויכת למלאכת זורע כי שניהם דומים זה לזה המחשבה ,ולכן השקייה דומה לזורע כי בשניהם
לגבי תכלית המלאכה. התכלית הינה להצמיח פירות.
ובדעת הרמב"ם ביאר הכלי חמדה (פרשת דברי החזון איש
ויחי ד"ה הן אמת) שלענין מזיד העיקר זה
המחשבה ולכן הוא הכריע (הלכות שבת פרק אמנם החזון איש (מנחות סימן מ"ב ס"ק י"ח)
ח' הלכה ב') שההתראה על השקייה היא מחמת כתב להיפך שהרמב"ם (פרק ב' מהלכות שגגות
מלאכת זורע ,ואילו לענין שוגג סבור הרמב"ם הלכה ט"ו) פירש את הסוגיא במנחות לענין שוגג,
שהעיקר זה המעשה ולכן הוא פסק (שם) וזאת מאחר והעושה כן במזיד יהיה פטור גם לפי
שהפורס מצודה להעלות דגים והעלה תינוק יהיה רבא ,כי לכל השיטות אין לחייב עונש מיתה על
פטור ,וכמו שהוא נימק זאת בהלכות שגגות (פרק מחשבה בלבד ,ומכיון שהתברר שהמעשה היה
ב' הלכה ח') נימק את הפטור "מפני שהיה שוגג". חיוני להצלת התינוק ,ממילא לא יתכן לחייב את
אבל החזון איש (מנחות סימן מ"ב אות י"ח) פורס המצודה מיתה על מחשבה בלבד.
סבור בדעת הרמב"ם שלהלכה אחד מזיד ואחד
ולדברי החזון איש נמצא שלהלכה הן בשוגג
שוגג העיקר זה המעשה. והן במזיד העיקר זה המעשה ,כי מאחר וההלכה
היא כרבה שגם בשוגג העיקר זה המעשה ,אם כן
השקייה -הלכה למעשה להלכה לא יהיה הבדל בין שוגג למזיד אלא גם
בשוגג וגם במזיד העיקר זה המעשה ,ואם כן יש
בהמשך הסוגיא במועד קטן מובאת שיטתו לתמוה מדוע הרמב"ם (פרק ח' מהלכות שבת
של אביי הסובר שאין כל מניעה לחייב את המשקה הלכה ב') פסק לענין השקייה שחיובו משום זורע,
גם משום חורש וגם משום זורע ,וכן הכריע להלכה