Page 79 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫עט‬ ‫משה‬ ‫'א גריש ‪ -‬ג"י הלע‬ ‫מתנת‬

‫שתי תוצאות עם מעשה אחד וכוונה אחת‬ ‫רב יוסף טוען שמסתבר כשיטתו שאיסור ההשקייה‬
‫מסונף למלאכת זורע]‪ ,‬מה דרכו של זורע לצמוחי‬
‫האור זרוע (הלכות שבת סימן נ"ד) הוסיף‬ ‫פירא [כשם שהזורע מצמיח פירות]‪ ,‬הכא נמי מצמח‬
‫עוד נדבך בשורשי המחלוקת בהגדרת מלאכת‬
‫השקייה‪ ,‬והוא מדמה את הנידון למחלוקתם של‬ ‫פירא [כך גם המשקה מצמיח פירות]"‪.‬‬
‫רבה ורבא במנחות (דף ס"ד עמוד א') לגבי הרואה‬
‫תינוק שטובע בים והוא פרס מצודה להעלות דגים‬ ‫מעשה ומחשבה‬
‫והוא העלה גם תינוק‪ ,‬שרבה פוטר כיון שהעיקר‬
‫זה המעשה‪ ,‬והרי התברר שמעשיו היוו עוגן הצלה‬ ‫ובתוספות (ד"ה קא מרפויי ארעא) חושפים‬
‫לתינוק שטבע בים‪ ,‬ואילו רבא מחייב וזאת מכיון‬ ‫רובד נוסף בעומק המחלוקת בין רבה לרב יוסף‪,‬‬
‫שהעיקר זה המחשבה‪ ,‬והרי פורס המצודה לא‬ ‫"אמר רבה כוותי דידי מסתברא‪ ,‬מה דרכו של חורש‬
‫עשה זאת מתוך מטרה להציל את התינוק‪ ,‬אלא‬ ‫לרפויי ארעא‪ ,‬האי נמי מרפויי ארעא [רבה סבור‬
‫עיקר מחשבתו היתה לצוד דגים‪ ,‬ולכן בכך שהוא‬ ‫שמכיון שהשקייה מרפה את הקרקע לכן זה דומה‬
‫הציל במעשיו את התינוק אין בזה בכדי לפטור את‬ ‫לחורש]‪ ,‬דבתר עיקר המלאכה אזלינן‪ ,‬ודומה לחורש‬
‫פורס המצודה מעונש‪ ,‬כי העיקר זה המחשבה ולא‬ ‫[כי אנו דנים את המלאכה על פי עיקר המלאכה‪,‬‬
‫ולכן השקייה דומה לחורש‪ ,‬כי שניהם מרפים את‬
‫המעשה‪.‬‬ ‫הקרקע]‪ ,‬ורב יוסף אף על גב דעיקר מלאכה דומה‬
‫לחורש‪ ,‬מחשבת הנפש לאו לרפויי ארעא [אבל רב‬
‫ומבאר האור זרוע שרבה במועד קטן (דף ב'‬ ‫יוסף סבור שהעיקר זה לא הפעולה אלא מחשבת‬
‫עמוד ב') לשיטתו במנחות (דף ס"ד עמוד א')‬ ‫הנפש‪ ,‬ומכיון שהמטרה של המשקה היא להצמיח‪,‬‬
‫שהעיקר זה המעשה‪ ,‬ולכן הוא פטר את הפורס‬ ‫לכן השקייה משויכת למלאכת זורע]‪ ,‬ובהכי פליגי‬
‫אם התברר שמעשיו היו חיוניים להצלת התינוק‪,‬‬ ‫[וביתר עומק מבארים התוספות]‪ ,‬דרבה סבר לבתר‬
‫ומטעם זה הוא גם מדמה את ההשקייה לחרישה‪,‬‬ ‫המעשה מדמינן לה ולא אחר המחשבה [רבה סבור‬
‫כי רבה סבור שהעיקר זה המעשה‪ ,‬ושניהם דומים‬ ‫שהעיקר זה המעשה]‪ ,‬ורב יוסף סבר בתר מחשבה‬
‫זה לזה במעשה שהוא הרפיית הקרקע‪ ,‬אבל שיטת‬ ‫אזלינן דהויא עיקר‪ ,‬ולא אזלינן בתר הדמיון [ואילו רב‬
‫רב יוסף במועד קטן (דף ב' עמוד ב') תואמת את‬
‫גישתו של רבא (במנחות דף ס"ד עמוד א')‪ ,‬והם‬ ‫יוסף סבור שהעיקר זה המחשבה ולא המעשה]"‪.‬‬
‫סבורים שהעיקר זה המחשבה‪ ,‬ומפני כן רבא לא‬
‫פטר מעונש את הפורס מצודה לצוד דגים בגלל‬ ‫והיינו שהשקייה יש בה מימד שהיא דומה בו‬
‫שהתברר שבמעשיו הוא הציל את התינוק‪ ,‬ומחמת‬ ‫לחרישה‪ ,‬ומאידך יש בה צד דמיון לזריעה‪ ,‬אם נדון‬
‫זאת רב יוסף סבור שהשקייה משויכת למלאכת‬ ‫על פי העשיה השקייה שווה לחרישה‪ ,‬כי שניהם‬
‫הינם פעולה של הרפיית הקרקע‪ ,‬אך אם נדון על‬
‫זורע‪ ,‬כי מטרת שניהם אחת היא לגדל פירות‪.‬‬ ‫פי המחשבה אזי השקייה תהיה דומה לזריעה‪ ,‬כי‬
‫בשניהם המטרה והתכלית זה הצמחת פירות‪ ,‬ובזה‬
‫מסקנת האור זרוע‬ ‫נחלקו רבה ורב יוסף‪ ,‬רבה סבור שהעיקר זה המעשה‬
‫ולכן הוא משייך את השקייה למלאכת החרישה‪,‬‬
‫ומאחר ובסוגיא במנחות פסק האור זרוע להלכה‬ ‫ואילו רב יוסף סבור שהעיקר זה המחשבה ולכן הוא‬
‫כרבא שפורס המצודה יהיה חייב כי העיקר זה‬
‫המחשבה‪ ,‬לכן הסיק האור זרוע שלענין השקייה‬ ‫סבור שהשקייה הינה תולדת זריעה‪.‬‬