Page 74 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'א גריש ‪ -‬ב"י הלע‬ ‫מתנת‬ ‫עד‬

‫יענישו את העושה כן‪ ,‬אלא הספק היה האם מותר‬ ‫כן מדוע היא זקוקה לסליחה‪ ,‬אלא הפסוק עוסק]‬
‫לעשות כן‪ ,‬ולנידון זה אין כל סימוכין מהסוגיא‬ ‫באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה [כך‬
‫במנחות העוסקת בשאלה האם יענישו את העושה‬ ‫שלפי האמת היא אינה נזירה‪ ,‬אך] והיא לא ידעה‬
‫שהפר לה בעלה [ובהתאם למחשבתה היא עודנה‬
‫כן‪.‬‬ ‫נזירה‪ ,‬ולמרות זאת] והיתה שותה יין ומטמאה‬
‫למתים [אשה זו זקוקה למחילה למרות שבעלה‬
‫יודע מחשבות‬ ‫כבר הפר לה את הנדר‪ ,‬וזאת מחמת שהיא שתתה‬
‫יין למרות שהיא היתה סבורה שהיא עודנה נזירה]‪,‬‬
‫ולמרות שמבואר בקידושין (דף פ"א עמוד ב')‬ ‫רבי עקיבא כי הוה מטי להאי פסוקא הוה בכי [רבי‬
‫שגם מי שחשב שהוא אוכל בשר חזיר והתברר‬ ‫עקיבא כשהיה מגיע לפסוק זה היה בוכה]‪ ,‬אמר‬
‫שהוא אכל בשר טלה זקוק לכפרה‪ ,‬ואם כן כיצד‬ ‫ומה מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר‬
‫יתכן שהביאור הלכה דן להתיר לצוד נחשים מתוך‬ ‫טלה‪ ,‬אמרה תורה צריכה כפרה וסליחה [ומה אשה‬
‫כונה להפיק מכך תועלת שאינה דוחה שבת‪ ,‬והרי‬ ‫זו שלפי האמת לא חטאה‪ ,‬למרות זאת מאחר ולפי‬
‫אין כל היתר גם לעשייה מותרת אם היא נעשית‬ ‫מחשבתה שהיא עודנה נזירה היא חטאה ולכן היא‬
‫זקוקה לסליחה וכפרה‪ ,‬כל שכן] מי שנתכוין לאכול‬
‫מתוך מחשבת איסור‪.‬‬ ‫בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה‬

‫אך המתבונן יבין שאין כל דמיון בין הנידונים‪ ,‬כי‬ ‫[שהוא זקוק למחילה]"‪.‬‬
‫האוכל חתיכת בשר וסבר שהוא אוכל בשר חזיר הרי‬
‫הוא סבר שהוא עובר בשאט נפש על איסור אכילת‬ ‫מפורש בסוגיא זו שגם מי שחשב שהוא אוכל‬
‫חזיר‪ ,‬אלא שהתברר שהוא טעה והוא אכל בשר‬ ‫בשר חזיר ואחר כך התברר שהוא אכל בשר טלה‪,‬‬
‫כשר‪ ,‬ולכן הוא זקוק לכפרה כי בהתאם למחשבתו‬ ‫למרות זאת הוא זקוק לכפרה על כך שהוא אכל את‬
‫הוא תכנן בשאט נפש לעשות מעשה אסור‪ ,‬אבל‬ ‫הבשר וזאת למרות שהוא היה סבור שהוא אוכל‬
‫נידון הביאור הלכה עוסק ביהודי ירא שמים שאין‬ ‫בשר חזיר‪ ,‬ואם כן בהכרח שאף כאשר המעשה‬
‫לו כל כונה חלילה לעבור עבירה‪ ,‬אלא הוא עושה‬ ‫מותר עם זאת אין כל היתר לכתחילה לחשב‬
‫את המעשה של לכידת הנחש מתוך מודעות שבזה‬ ‫מחשבת איסור‪ ,‬ואם כן בהכרח שכל מחלוקתם‬
‫שהוא צד את הנחש הוא מונע סיכון ציבורי‪ ,‬והינו‬ ‫של רבה ורבא אינה אלא ביחס להענשה על מעשיו‪,‬‬
‫מקיים בכך מצוה‪ ,‬אלא שהוא חושב לעשות עשייה‬ ‫אבל ודאי שהן לרבה והן לרבא אסור לעשות כן‬
‫זו לצורך תועלת אישית‪ ,‬וממילא אם נחליט שאין‬
‫משמעות למחשבה והעיקר זה המעשה אם כן‬ ‫לכתחילה‪.‬‬
‫הרי אין כל פגם בכך שהוא לכד את הנחש מתוך‬
‫מטרה להפיק תועלת מדמו‪ ,‬כך שאין כל זיקה לנידון‬ ‫אין הנידון דומה לראיה‬
‫הביאור הלכה עם האוכל בשר מתוך מחשבה שהוא‬
‫ומאחר וגם רבה אסר לעשות כן לכתחילה‪ ,‬וכל‬
‫עושה פעולה האסורה על פי דין תורה‪.‬‬ ‫מחלוקתם של רבה ורבא אינה אלא ביחס להענשה‪,‬‬
‫מפני כן הביאור הלכה לא הביא סוגיא זו לפשוט את‬
‫לא שמע‬ ‫ספקו ביחס לצד נחש ארסי מתוך מטרה להפיק‬
‫מדמו רפואה‪ ,‬כי נידון הביאור הלכה לא היה האם‬
‫אבל הסוגיא במנחות עוסקת באדם ש"לא שמע‬
‫שטבע תינוק בים ופרש מצודה להעלות דגים"‪ ,‬ואף‬