Page 69 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 69
סט משה 'א גריש -א"י הלע מתנת
שאינו מכוין לזה" ,הרי שלא התיר המשנה ברורה נחזור בתמצית על מחלוקת הראשונים
אלא רק אם לא כוון לכך ,אמנם בשער הציון (ס"ק שהארכנו אודותיה בעלה ח' ,ונדון האם יש זיקה בין
י"ז) האריך במחלוקת הראשונים בזה וציין שגם
ההלכות גדולות (הלכות שבת פרק כ"ג) והרוקח נידון הראשונים ,ובין מעשיו של מר שרביט.
(סימן ק"ט) סוברים שמותר לכוין לכתחילה אף
לצורך התועלת הנוספת ,ומנגד המאירי (יומא דף תועלת כפולה
פ"ד עמוד ב') ורבינו ירוחם (נתיב י"ב חלק ט') הינם
יומא (דף פ"ד עמוד ב') "תנו רבנן מפקחין פקוח
בכלל האוסרים לכוין כן לכתחילה. נפש בשבת ,והזריז הרי זה משובח ,ואין צריך ליטול
רשות מבית דין ,הא כיצד ,ראה תינוק שנפל לים,
דימוי מילתא למילתא פורש מצודה ומעלהו ,והזריז הרי זה משובח ,ואין
צריך ליטול רשות מבית דין ,ואף על גב דקא צייד
והארכנו בכל זאת לעיל (עלה ח') ,ובדברינו כוורי [אם תינוק נפל לים בשבת פורסים מצודה
דלהלן ננסה לבדוק האם כליאת הקוף במטרה בכדי לנסות לעלות את התינוק מהים ,וזאת למרות
לקבל תגמול כספי תהיה שנויה במחלוקת הנזכרת,
כי הרי מר שרביט היה מעונין בלכידת הקוף לא רק שיתכן שיעלו במצודה גם דגים]".
בכדי למנוע סכנה אלא גם בכדי לקבל את הפרס,
ואם כן מכיון שהמשנה ברורה הכריע כשיטות מחלוקת הראשונים
האוסרות לכוין גם לתועלת האישית ,אם כן היה
אסור לאב לכוין בלכידת הקוף גם בכדי לקבל בביאור המסר העולה מהגמרא נחלקו
את המענק הכספי ,אלא היה עליו להעסיק את הראשונים ,יש הסוברים שמדברי הגמרא מתבאר
מחשבתו ולהתמקד רק בצורך החיוני לשמור על שיש היתר להתכוין במפורש בעת פעולת ההצלה
לצורך התועלת האישית שיש מכך למציל ,אך יש
שלום הציבור. הסוברים שאין כל היתר לעשות כן לכתחילה ,אלא
כונת הגמרא היא שאם המתעסק בהצלת נפשות
תוצאות חלוקות היה לו מכך תועלת נוספת אין בזה בכדי להטיל דופי
במלאכת ההצלה ,וכתב הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל
אך יתכן שיש חילוק מהותי בין הנידונים ,פורס (בגליון שולחן ערוך אורח חיים סימן שכ"ח על דברי
המצודה השיג במעשיו שתי תוצאות נפרדות ,א. המגן אברהם בס"ק ח') שנידון זה תלוי בחילוקי
העלאת התינוק מהים ,ב ,צידת דגים ,לעומת זאת
מר שרביט השיג רק תוצאה אחת והיא כליאת גירסאות בגמרא.
הקוף ,רק שהיה למר שרביט שתי מטרות בצידת
הקוף ,למנוע סכנה ,וכן קבלת פרס כספי ,אך שתי פסק המשנה ברורה
מטרות אלו שתיהן נגזרות מתוצאה אחת שהיא
לכידת הקוף ,ועל כן יתכן שמחלוקת הראשונים בשולחן ערוך (אורח חיים סימן שכ"ח סעיף
האם מותר לכוין לתועלת האישית אינה אלא י"ג) נפסק "כל הזריז לחלל שבת בדבר שיש בו
כאשר התועלת איננה מושגת מאותה תוצאה סכנה ,הרי זה משובח אפילו אם מתקן עמו דבר
החיונית להצלת נפשות ,אלא היא מושגת מתוצאה אחר ,כגון שפירש מצודה להעלות תינוק שנפל לנהר
וצד עמו דגים ,וכן כל כיוצא בזה" ,ובמשנה ברורה
(ס"ק ל"ח) כתב "וכן כל כיוצא בזה ...גם כן שרי כיון