Page 76 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'א גריש ‪ -‬ב"י הלע‬ ‫מתנת‬ ‫עו‬

‫העלה תינוק במצודתו‪ ,‬אבל החוטא בשוגג הרי‬ ‫לפשוט את התחבטותו מהסוגיא במנחות‪ ,‬כי שם‬
‫הוא עשה את העבירה ללא כונת זדון ואם כן עיקר‬ ‫בסוגיא בודאי שלא היה היתר לעשות כן לכתחילה‪.‬‬
‫הטעם שהתורה השיתה עליו צורך בכפרה‪ ,‬אין זה‬
‫על המחשבה אלא על המכשול שיצא מתחת ידו‪,‬‬ ‫שוגג ומזיד‬
‫ומכיון שבמקרה זה כאשר עלה תינוק במצודתו‬
‫התברר שדוקא יצא תשועה גדולה מתחת ידו‬ ‫אפשרות נוספת לבאר מדוע הביאור הלכה‬
‫לכן הוא יהיה פטור‪ ,‬ולכן הרמב"ם נימק את טעם‬ ‫לא הסתייע בסוגיא במנחות בכדי להכריע את‬
‫הפטור "מפני שהיה שוגג"‪ ,‬כי רק בשוגג העיקר‬ ‫התלבטותו‪ ,‬על פי המתבאר בשיטת הרמב"ם‬
‫זה המעשה ולא המחשבה‪[ ,‬ונאריך בזה עוד להלן‬ ‫(פרק ב' מהלכות שגגות הלכה ט"ו)‪" ,‬וכן הפורס‬
‫מצודה להעלות דגים מן הים בשגגה והעלה תינוק‬
‫עלה י"ג]‪.‬‬ ‫עם הדגים‪ ,‬בין ששמע שטבע תינוק בין שלא שמע‪,‬‬
‫הואיל והעלה תינוק הרי זה פטור מחטאת‪ ,‬אף‬
‫נידון הביאור הלכה על המזיד‬ ‫על פי שלא היתה כוונתו אלא לצוד‪ ,‬מפני שהיה‬
‫שוגג‪ ,‬וכן כל כיוצא בזה"‪ ,‬הרי שהרמב"ם נימק‬
‫ולפי דבריהם ברור שהביאור הלכה לא היה‬ ‫את הפטור של פורס המצודה מחמת היותו שוגג‪,‬‬
‫יכול לפשוט את ספקו מהסוגיא במנחות‪ ,‬כי מתוך‬ ‫ובאמרי בינה (דיני יום טוב סימן ג') תמה על דברי‬
‫הראיות שהביאור הלכה הציג ניכר שהתלבטותו‬ ‫הרמב"ם שהרי גם מי שפרס מצודה במזיד יהיה‬
‫עוסקת במי שעושה כן מתוך ידיעה‪ ,‬ולא בשוגג‪,‬‬ ‫פטור מעונש‪ ,‬וזאת מאחר והעיקר זה המעשה ולא‬
‫והרי למבואר ברמב"ם דברי רבה נסובו רק על‬ ‫המחשבה‪ ,‬ומדוע נימק הרמב"ם את טעם הפטור‬
‫העושה כן בשוגג‪ ,‬ולא על העושה כן במזיד‪ ,‬ולכן‬
‫הביאור הלכה נמנע מלהסתייע בסוגיא במנחות‬ ‫מפני שהוא שוגג‪.‬‬

‫לליבון ספקו‪.‬‬ ‫השוגג נענש על המכשלה‬

‫דעת החזון איש‬ ‫ובכלי חמדה להגאון רבי מאיר דן פלאצקי זצ"ל‬
‫(פרשת ויחי ד"ה הן אמת)‪ ,‬ובחמדת דניאל (מנחות‬
‫אמנם החזון איש (מנחות סימן מ"ב ס"ק י"ח)‬ ‫דף ס"ד עמוד א') להגאון רבי דניאל זק"ש ביארו‬
‫כתב להיפך שהרמב"ם פירש את הסוגיא במנחות‬ ‫שאכן הרמב"ם פטר רק את מי שפרס מצודה‬
‫לענין שוגג מאחר והעושה כן במזיד יהיה פטור גם‬ ‫בשוגג‪ ,‬אבל מי שפרס מצודה במזיד יהיה חייב‪,‬‬
‫לפי רבא‪ ,‬כי אין לחייב עונש מיתה על מחשבה‬ ‫וטעם החילוק הוא כי במזיד עיקר העונש הוא על‬
‫בלבד‪ ,‬ומכיון שהתברר שהמעשה היה חיוני להצלת‬ ‫הכונה לעשות חטא בשאט נפש‪ ,‬ולכן כל שכוון‬
‫התינוק‪ ,‬ממילא לא יתכן לחייב את פורס המצודה‬ ‫לצוד דגים יהיה חייב‪ ,‬וזאת למרות שבפועל הוא‬

‫מיתה על מחשבה בלבד‪.‬‬